כמו כל שאלה טובה, גם כאן התשובה היא – תלוי במקרה, אבל לרוב האחריות מתחלקת בין שניהם.
יועץ מס ניהל את החשבונות עבור לקוח שנפסלו ספריו לאחר שבביקורת שנערכה בעסקו נמצא כי לא רשם תקבולים. מעבר לזה, הנישום קיבל דרישה להגשת הצהרת הון, ולא הגיש אותה במועד אלא לאחר שנה וחצי. גם את הדוחות השנתיים הגיש באיחור.
בפסק הדין מטיל השופט את האחריות על האיחור בהגשת הצהרת ההון והדוחות השנתיים על הנישום ועל המייצג בחלקים שווים, וקובע ששניהם ישלמו את הקנסות בגין האיחור.
"בכל הקשור לעמידה בלוח זמנים, מייצג אינו יוצא ידי חובתו כלפי המיוצג אלא אם התריע בפניו, בכתב ובעל פה, אודות המועד הרלבנטי לביצוע ואודות הפעולות שיש לבצע לקראתו. המייצג הוא זה שצריך לעקוב באופן שוטף אחר לוח הזמנים להגשת דו"חות ולוודא שקיבל את כל החומר הרלבנטי להכנתו.
ועוד ציטוט:
אף כי יועץ מס אינו רואה חשבון ואינו עורך ביקורת, הרי שהוא משמש כגורם מקצועי שתפקידו אינו רק "לסכם אריתמטית" את הסכומים המובאים בפניו, אלא להנחות את הנישום בהכנת הדו"ח, לערוך בדיקות ראויות בקשר עם הנתונים המובאים בפניו, ולגרום להצגתם באופן אמין ונאות…. נישומים שפונים ליעוץ מס על מנת שייצגם, אינם מצפים ממנו רק "לקלוט" את החומר השוטף שלהם ושידווח בעבורם על התשלומים השוטפים לרשויות המס….
אלא שישקיע את מיטב כשרונותיו בעריכת הדו"חות השנתיים שלהם על מנת לחסוך מהם הסתבכויות מיותרות עם רשויות המס, במטרה שהדו"חות עצמם יוצגו באופן נאות ולהקטין את חבות המס שלהם ככל שניתן על פי החוק.
2. חתימה על הסכמי שומות:
בהרבה מקרים חותם המייצג על הסכמי השומה מול פקיד השומה מבלי שהנישום יהיה נוכח. המייצג רשאי לחתום וחתימתו מחייבת את הנישום מכח ייפוי הכח שנתן לו – כל זה מבחינת הרשויות. עכשיו מתגלה לנו מלכוד 22 חדש -המייצג רשאי לחתום על הסכמי שומות ללא הסכמתו המפורשת של הנישום, אבל אם חתם הוא חשוף לתביעות:
המייצג פועל עבור לקוחו. גם מקום בו הוא מצויד ביפוי כח, הרי שעבודתו היא לעולם עבור הנישום ולטובתו. חובת האמון והנאמנות מחייבת את המייצג לדווח לנישום על מגעיו עם רשויות המס ולהתייעץ עמו בדבר המהלכים האפשריים. מקום בו מדובר בפעולה משפטית הצפויה לשנות את מצבו המשפטי של הנישום –כגון הסדר שומה — הרי שברגיל אין די בדיווח גרידא, אלא שעל המייצג לקבל הסכמה מפורשת לביצוע המהלך.
אני מציע לכל המייצגים בכלל וליועצי המס בפרט, לא להסתפק בקריאת התקציר אלא לקרוא בעיון את כל פסק הדין ולשנן אותו, ולשנות את ההתנהלות מול הלקוחות על מנת לצמצם חשיפה.
כמו שנאמר – "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, אבל ידיעתו – כן".