ניכוי הוצאות שוחד:
האם יש להתיר בניכוי הוצאות שהוציאה חברה לתשלום שוחד במדינה זרה כדי לאפשר את פעילותה שם?
יש כאן התנגשות בין שני עקרונות חשובים –
עקרון תשלום מס אמת, דהיינו – אי פגיעה בקניין.
שמירה על שלטון החוק באופן כזה שהעברין לא יצא נשכר מפעולותיו, והצורך באמירה של מדינת ישראל שהיא איננה מסכימה עם שחיתות, ביחוד לאור נסיונותינו להצטרף ל OECD.
אבל, אנחנו נדרשים לשאלה זו רק אם מוכח שאכן ההוצאות שולמו בפועל. הוכחה כזו היא בדרך כלל בלתי אפשרית כשמדובר בשוחד, ולכן בפסק דין הידרולה שניתן לאחרונה בחרו שלא להתיר את ההוצאה על סמך העובדה שהנישום לא הצליח להוכיח ששולמה, ולא ענו על השאלה המרכזית – שאלת הניכוי.
יש הבדל עקרוני בין שתי החלופות. אם הוכח שההוצאות שולמו, ויוחלט שלא יותרו כי לא מתירים הוצאות לא חוקיות, יש לתאם את ההוצאות כמו שמתאמים הוצאות לא מותרות, כלומר – להוריד אותן מההכנסה החייבת ובזה לגמור את הטיפול. אבל, אם הסיבה לאי ההתרה היא העדר הוכחה לתשלום ההוצאה, אז צריך לקבוע שמדובר במשכורת/ דמי ניהול לאותו אדם שמשך את הכסף, ולהתיר את ההוצאה בחברה – הפעם כהוצאת משכורת ולא כתשלומי שוחד.
דיעה:
אני מסכים לקביעה שאם לא הוכיח הנישום שההוצאה הוצאה, אין להתיר אותה. התרת ההוצאה במקרה כזה תסלול כביש מהיר לפיקציות ולא ישולם יותר מס על דיבידנד – כל משיכה של הבעלים תהפוך להיות "הוצאות עבור שוחד".
גם עם הקביעה שאין להתיר הוצאות שוחד ששולם בארץ אני מסכים. אין לאפשר לפשע לחגוג כאן בארץ אבותינו האהובה.
אבל, אני לא יכול להסכים עם הקביעה שעלינו לשלול הוצאות שוחד במדינות זרות. במדינות רבות הפקידים מקבלים שכר רעב, וזה מאד מקובל לשלם שלמונים כדי לקבל כל דבר קטן מהממשל. בחלק מהמדינות מדובר בתעריף כמעט קבוע. ומה ההבדל בין תשלום שוחד בסכום מקובל
וידוע מראש לפקיד בפולין כדי לקבל היתר בניה, ובין תשלום אגרה חוקית למימשל בארץ אחרת, מתוקנת יותר, כגון שוודיה?
ננתח את זה מזוית אחרת – פעולות מסוימות מותרות במדינה אחת, ונחשבות עבירה במדינה אחרת. למשל נישואין ליותר מאישה אחת, ועוד. אפשר לומר שמוסר הוא עניין של מיקום וזמן. אם כך הוא, מי שמנו לקובעי אמות המוסר של כלל המדינות?
ומה יהא על הוצאה שהיא אסורה בהחלט אצלנו, אבל מותרת במדינה בה הוצאה? האם היא תותר?
החלטת מיסוי
החברה פנתה מראש לפקיד השומה כדי שיתיר לה את ההוצאות בגין השוחד. החברה טוענת שפקיד השומה הסכים להתיר את ההוצאות מראש, ולכן אין לאפשר לו לחזור בו מהבטחתו.
בית המשפט קובע שמכיוון שאין הסכם חתום עם פקיד השומה, אין הוא מחוייב לכך.
מגדיל וקובע בית המשפט, שגם אם הסכים לכך פקיד השומה, הוא יכול לחזור בו ולהודות שטעה, אם קיום הרולינג יביא לתוצאה בלתי רצויה כגון עידוד פעולות אסורות.