בעל מניות בחברה שמשכירה בניין הפך נכה בסוף שנת 2000. החל משנת 2001, שילמה לו החברה משכורת והוא דרש פטור על הכנסותיו
ממשכורת לפי סעיף 9(5)(א), כשהוא מסווג את ההכנסה כהכנסה מיגיעה אישית.
בנוסף היו לו מיכליות דלק אותן השכיר לחברת הובלת דלק, וטען שהכנסה זו אף היא הכנסה מיגיעה אישית.
פקיד השומה טוען שהכנסותיו ממשכורת והכנסות השכירות של המיכליות אינן הכנסות מיגיעה אישית ולכן לא מגיע לו הפטור. אין יגיעה אישית בחברה, טוען פקיד השומה, שכן המבנה הושכר לשוכר אחד לתקופה של 5 שנים + אופציה, ואין מדובר בהשכרה שמגיעה לכדי עסק.
בית המשפט קובע כי הכנסה מיגיעה אישית מחייבת שמקבל ההכנסה יבצע פעילות מהותית למען ההכנסה.
בעניין המשכורת מסווג בית המשפט רק את רבע מהמשכורות שקיבל כהכנסה מיגיעה אישית, ובעניין ההשכרה של המיכליות סיווג 20% מדמי השכירות כהכנסה מיגיעה אישית. כל השאר אינן משכורות אלא משיכות כספים מהחברה והצגתם כמשכורת היא פעולה מלאכותית.
גם את זה, אומר השופט, הוא פוסק לקולא (כלומר מתוך רחמים?)
טענה מעניינת שהעלה הנישום היא שאצל החברה ההכנסה מההשכרה היא הכנסה מיגיעה אישית. סיווג הכנסה מיגיעה אישית יכולה להתבצע גם אצל חברה ולא רק אצל יחיד, ממשיך הנישום ואומר, והיגיעה האישית חייבת להיות יגיעתו שלו כי הוא העובד היחיד בחברה.
כבוד השופט אלטוביה קובע כי: "אין מקום עתה להרים את המסך כדי לכוון אל תכלית ההגדרה המורחבת של "הכנסה מיגיעה אישית" שהובאה לעיל. "(ההדגשה שלי).
ואני, אישית, יגעתי ולא מצאתי מה נפקות השאלה האם הכנסה יכולה להיות מסווגת אצל חברה כהכנסה מיגיעה אישית. אנחנו מחכים בסבלנות ליום בו יהיה מקום להרחיב את המושג "הכנסה מיגיעה אישית".