מגורים בישוב ספר מקנים הנחה במס הכנסה. המחוקק ביקש להטיב עם מי שעובר לגור בישובים שעיבוים הוא מטרה לאומית.
כדי שהנישום יהיה זכאי להנחה, הוא צריך להוכיח שמרכז חייו באותו ישוב, ורק באותו ישוב. כלומר – אם יש לו שני מרכזי חיים, לא יקבל את ההנחה כי לא ממלא את מטרת המחוקק.
לעניין ההוכחה של מרכז חיים, היא מוטלת על כתפי הנישום, וצריך להוכיח אותה בשני מישורים:
מישור אוביקטיבי – כלומר- מגורים בפועל, רכישה או שכירות דירה, שימוש במתקנים באיזור וכו'.
מישור סוביקטיבי – היכן הוא רואה את עצמו גר. זהו מין מבחן שאם היינו פוגשים אותו במהלך טיול בחו"ל, ושואלים אותו: "מאיפה אתה בארץ?", התשובה שהיה נותן לנו היא מקום מגוריו במישור הסוביקטיבי. למשל, יכול אדם לעזוב את ת"א ולעבור לצפון למשך שנה כדי להקים פרויקט כלשהו, והוא לא רואה את עצמו תושב הצפון אלא תושב ת"א. הוא מבקר תכופות את חבריו התל-אביביים, את משפחתו וכו'. במקרה כזה יש לקבוע שמרכז מגוריו איננו בצפון, גם אם יענה על המבחן האוביקטיבי.
בפסק הדין השופט לא מאמין לנישום שאכן עבר להתגורר בנהריה. השופט, בחצי פה, קובע שהנישום משקר, ושכר דירת חדר בנהריה רק כדי לזכות בהנחה, מבלי שהתגורר בה בפועל.