לא מזמן יצא פסק דין שקבע שרשות המיסים איננה חסינה מפני תביעות יצוגיות. כתבתי שכעת ניתן לצפות להתמחות חדשה בעריכת דין בתחום המיסים והיא – תובענות יצוגיות כנגד רשות המיסים.
פסק דין זה הוא אחת הסנונוית הראשונות של תביעות יצוגיות כנגד רשות המיסים:
בחור שנבע לו רווח הון אינפלציוני, חלקו חייב וחלקו פטור, נדרש לשלם מס בגין החלק החייב. בחישוב ריאלי היה לו הפסד, ולכן הוא טען שיש לקזז את הרווח האינפלציוני החייב כנגד הפסד ריאלי. לא הוגן שאשלם מס למרות שהפסדתי, כך טענתו, ומכיוון שהפגיעה משותפת לעוד אנשים, הגיש בקשה לתביעה יצוגית.
בית המשפט דוחה את הבקשה לתביעה יצוגית.
לפי החוק, בית המשפט יאשר הגשה של תביעה יצוגית בהתקיים שני תנאים מצטברים:
התובע נפגע בעצמו מהמעשה
יש סיכוי לתביעה להתקבל.
בעניין שלנו קובע בית המשפט ששני התנאים לא מתקיימים:
1) התובע לא השלים את כל השלבים בשומה – השגה וערעור ולכן לא יכול לפנות לבית המשפט. ההיגיון הוא שיתכן ופקיד השומה יקבל את טענותיו במהלך ההדיינות השומתית, ולכן לא ניתן לומר שהוא נפגע (עדיין).
2) אין סיכוי לתביעה להתקבל כי סעיף 92 לא מתיר קיזוז הפסד ריאלי, כך שגם אם הטענה נכונה מבחינה כלכלית, החוק לא מתיר קיזוז כזה.
במאמר מוסגר אמר בית המשפט אין להשתמש בתביעה יצוגית ככלי לתקיפת רשות המיסים קודם שהסתיימו הליכי הערעור, ואין להשתמש בו כדי לקבל "קריאת כיוון" של בית המשפט בסוגיות שונות.