עו"ד מקבל טלפון מלקוח, שמעוניין ביצוג בענייני דיני משפחה. הם קובעים להיפגש במקום כלשהו, וכשהוא מגיע לשם מתנפלים עליו 3 בריונים, עם אלות, ותוקפים אותו.
עורך הדין שולף אקדח, ויורה. שניים הוא פוצע והשלישי מת. במשפט פלילי שנפתח נגדו הוא טוען שמדובר בהגנה עצמית, ויוצא זכאי.
כעת, עורך הדין תובע את מס התשומות בחשבוניות עבור ההגנה שלו במשפט. לטענתו, לפי סעיף 38 לחוק מע"מ, תשומות יותרו אם הוצאו "לשימוש בעסקו או לצורכי עסקו" של העוסק. אם לא היה הולך ללקוח, לא היה נתקל בבריונים ולא היה נכנס להתגוננות פלילית, ולכן הוצאות המשפט הן הוצאות במהלך עסקו, ויש להגדירם "לשימוש בעסקו" או "לצורכי עסקו". עוד טוען עורך הדין, שההוצאות הוצאו כדי שלא יכנס לכלא וכך יוכל להמשיך את עיסוקו כעורך דין, ולכן אלו הוצאות "לצרכי עסקו" מבחינת שמירה על הקיים.
מע"מ מסכימים להתיר לו חצי ממס התשומות. הוא מחליט לא לקבל את ההצעה והולך למשפט, בו קובע בית המשפט כי התשומות לא יותרו כלל. אם עוסק מתגונן כנגד תוקף, אומר בית המשפט, והורג אותו, הוא מגן על חייו ולא על עסקו, ולכן ההוצאה לא תותר. אמנם, יתכנו מצבים בהם הוצאות במשפט פלילי יותרו בניכוי, כמו במשפט על עבירות מס, שהנאשם יוצא זכאי. אך במקרה שלנו הקשר בין ההתגוננות במשפט הפלילי לבין העסק הוא רחוק מדי ולא מצדיק התרת התשומות.
משפט אחד בפסק הדין צד את עיני. אתם בוודאי זוכרים את מקרה ורד פרי, בו כולנו הופתענו כשהותרו הוצאות תשלום למטפלת, כי השמירה על הילדים נועדה לאפשר לורד פרי לצאת לעבודה, ולכן זו הוצאה ביצור הכנסה. בית המשפט שם פסק כנגד התפיסה הרווחת והתיר את ההוצאה.
בפסק הדין אומר כב' השופט אברהם אברהם: "אינני רואה את ההבדל בין הוצאות רפואיות, שנהיר כי לא תוכרנה [היום] בניכוי". הוא כותב שברור שהוצאות רפואיות לא יותרו בניכוי, ומוסיף מיד את ההסתייגות "היום".