חברה שלה שני בעלי מניות – אח ואחות, רכשה את כל מניותיה של האחות. התוצאה הסופית הינה שבעל המניות השני הפך להיות בעלים ב 100% בחברה, ובעלת המניות שמכרה את מניותיה דיווחה על רווח הון ממכירת המניות.
בפס"ד דן ברנובסקי (קישור לפסק הדין), בית המשפט קובע כי יש לראות בכך כאילו החברה חילקה דיבידנד לאח, אשר רכש בכסף שקיבל את מניותיה של אחותו – בעלת המניות המוכרת. זאת בעיקר משום שלא היתה סיבה כלכלית לחברה לרכוש את מניותיה.
שיעורי המס על הכנסות פאסיביות ועל רווח הון
לא ברור לי כלל מדוע שיעורי המס בגין הכנסות מיגיעה אישית מגיעים לשיעורים גבוהים יותר מאשר הכנסה פאסיבית. מדינה שמעוניינת להלחם במעמדות, ולהביא לצמצום הפערים בין העני והעשיר, חייבת לפעול בצורה הפוכה – לחייב במס נמוך את ההכנסות מיגיעה אישית, ובמס גבוה את ההכנסות הפאסיביות.
אדם שאיתרע מזלו להוולד למשפחה עניה, יצטרך לעבוד קשה כדי לשפר את מצבו. אולם כיום, שיעור המס שיחול עליו בצעדיו הראשונים יהיה גבוה מאד, אם הרוויח הרבה מיגיעתו.
לעומתו, אדם שהתמזל מזלו להוולד למשפחה עשירה, וירש את נכסי הוריו, מוצא את עצמו מקבל הכנסות פאסיביות גבוהות מאד, ולמרבה הפלא – מחוייב עליהן בשיעור מס נמוך, דבר המקבע את הפערים.
שיטה זו גם מחריפה את הבעיה – העשיר מתעשר והולך, במקפצות גבוהות, והעני נעשה עני יותר.
לטעמי, יש לעבוד הפוך: הכנסות פאסיביות (שכירות, רווח הון וכד׳) צריכות להיות מחוייבות במס של 50%, ואילו הכנסות מיגיעה אישית צריכות להיות מחוייבות במס נמוך, במדרגות שהגבוהה בהם לא תעלה על 25%.
כך, נוכל לומר שהמדינה מסייעת בצמצום הפערים.
ואם לא עצבנתי אתכם מספיק עד עכשיו, אציין שמאותן סיבות בדיוק המדינה צריכה להחזיר את מס העיזבון. ודחוף. ואפילו במדרגות מס גבוהות מאד. הטלת מס עיזבון, יחד עם העלאת שיעור המס על הכנסות פאסיביות, יביאו למצב בו ניתן יהיה להקטין משמעותית את המס על הכנסות מיגיעה אישית, וכך לעודד אנשים ליצור ולעבוד.
אבל זה נושא למאמר נפרד.
מזכיר לי את הפולניה שפגשה את חברתה ואמרה לה ״הדוד שלי נפטר שבוע שעבר״.
״אני מצטערת לשמוע״ אומרת חברתה ״מה היה לו?״
עונה הפולניה – ״כמעט כלום. רק דירת שלושה חדרים בדימונה״.