פס"ד (מע"מ) של העליון שקובע (שוב) ש:
ערעור לעליון לא ידון בשאלות עובדתיות אלא במקרים נדירים.
שומה לאחר פסילת ספרים לא חייבת להתבסס על נתוני הנישום עצמו אלא יכולה להתבסס על הערכות ואומדנים לפי ניסיונו של פקיד השומה/המפקח.
שומה לפי מיטב שפיטה כמוה כפסק דין, ופניה לבית המשפט בגין שומה כזו כמוה כערעור. גם כאן, בית המשפט לא יתערב באופן קביעת השומה, אלא במקרים נדירים של טעות בחוק, התעלמות מנתונים או סטייה מהותית מהעובדות שאין עליהן חולק.
מידת האמון שיש לתת להצהרות נישום שנפסלו ספריו היא נמוכה. הוא חייב להביא עדויות אובייקטיביות שיוכיחו בראיות חותכות שההערכות בבסיס השומה הן מוגזמות או מופרכות.