סעיף 7 לחוק מע"מ קובע כי פיצוי שאין איתו ביטול עסקה, חייב במע"מ.
מלכתחילה, התפיסה היא שפיצוי איננו עומד בהגדרת עסקה ולכן איננו חייב במע"מ. בחקיקת סעיף 7 לחוק הכוונה היתה למנוע מצב בו סוחר/נותן שירות יפצל את המכירה ללקוח, ואם מגיע לו 1,000 ש"ח עבור המכירה או השירות, יחייב את הלקוח ב 300 ש"ח תמורת הרכישה/השירות,
ועוד 700 ש"ח פיצוי בשל סיבת שקר כלשהיא, ויטען כי המרכיב ששולם כפיצוי איננו חייב במע"מ.
לכן, נקבע בסעיף 7 לחוק כי פיצוי שאין איתו ביטול עסקה, יהיה חייב במע"מ ויחשב חלק ממחיר העסקה.
הסיפור שלנו מתחיל בחברה שערכה הסכם עם הפטריארכיה היוונית, לפיתוח שטח בבעלות הפטריארכיה.
החברה השקיעה המון כסף כדי לקדם את הפרויקט. הפטריארכיה, מצידה, הפרה את ההסכם, ולא הגישה בקשות להיתרי בניה כפי שנדרש ממנה.
החברה והפטריארכיה פנו לבורר, שהכריז כי ההסכם מבוטל וקבע שעל הפריארכיה לשלם פיצויים לחברה:
כ – 23,000,000 ש"ח פיצוי בשל החזר הוצאות ועלויות.
כ – 2,500,000 ש"ח פיצוי בשל אבדן רווח עתידי.
נקבע, שהחברה פעלה רבות והוציאה סכומים לא מבוטלים לצורך קידום הבניה, ואכן הקרקע הושבחה בשל אותם סכומים. לכן, הפיצוי המתייחס להחזר העלויות, כמוהו כתשלום עבור שירות שביצעה החברה עבור הפטריארכיה, והוא חייב במע"מ. מאידך, הפיצוי בגין אבדן רווח עתידי לא יהיה חייב.
פינת תכנוני מס:
נשים לב, שכאשר אדם פרטי, עמותה או מוסד כספי מזמינים עבודות מקבלן ביצוע, כדאי לדאוג שתשלומים שונים שאינם חייבים במע"מ יוטלו בהסכם על המזמינים ולא יחולו על הקבלן.
הסיבה היא שאם הקבלן ישלם אותן, ברור שהוא יחייב בסכום דומה את המזמין, אלא שהמזמין יאלץ להוסיף עליהם מע"מ, מבלי שיוכל להזדכות עליו שכן הוא אדם פרטי או מלכ"ר או מוסד כספי.
דוגמאות להוצאות כאלו הן: אגרות, והיטלים, ותשלומים כיוצ"ב לעירייה.