מנהל חברה מגיע להסכם עם החברה – החברה תקצה לו מניות במחיר מלא, והוא יקבל מהחברה הלוואה לרכישת אותן מניות.
הביטחון שמעמיד המנהל להבטחת החזר ההלוואה הוא – המניות עצמן.
מדובר בהלוואה ללא סיכון, שכן אם בעתיד שווי המניות יפחת מסכום ההלוואה, המנהל לא ישלם את ההתחייבות והחברה תממש את המניות – ששוות פחות מההלוואה.
במקרה שלנו, במהלך השנים בהן עמדה ההלוואה, קיבל המנהל דיבידנדים (מכיוון שהוא מחזיק מניות בכורה), והדיבידנדים האלו שימשו לתשלום בעד המניות, עד שחוסלה ההלוואה.
בית המשפט מקבל את עמדת פקיד השומה וקובע שלא מדובר בדיבידנד אלא בתשלום שכר למנהל, ומחייב את ההכנסה במס בהתאם.
המנהל מכר את המניות מספר שנים לאחר שקיבל אותן. במכירה דרש שחלק מהרווח יחויב בשיעור מס מופחת לפי סעיף 94ב, רווחים ראויים לחלוקה.
כדי לחשב את הרר"ל, סיכם המנהל את הרווחים של החברה כולל רווחי אקוויטי של חברה שחל עליה חוק עידוד השקעות הון, ולכן לא שילמה מס על ההכנסה, וכן של חברות אחיות – חברות זרות שפועלות בחו"ל.
בית המשפט קובע שרווחים ראויים לחלוקה יש לחשב רק על רווחים שהיו חייבים במס בארץ, והכנסה שלא הייתה חייבת כלל במס בארץ לא תיכלל ברר"ל (בניגוד להכנסה פטורה, שתיכלל כרר"ל וזאת על פי הוראות הסעיף – הערה שלי).