כידוע, חברות ציי הרכב עוסקות בהשכרת כלי רכב לזמן קצר ולזמן ארוך (ליסינג) ומכירתם לאחר תום תקופת ההשכרה.
בשנים האחרונות החברות החלו להחיל על מכירות הרכבים את סעיף 96 לפקודה הנותן דחייה של רווח הון הריאלי, וכך למעשה היו משלמות מס נמוך יותר – שכן חלק מהרווח נדחה למועד מכירת הרכב שהחליף את הרכב הנמכר.
פסק דין אלדן (קישור לפסק הדין) עוסק בין היתר בסוגיה זו. אלדן היא חברה המשכירה רכבים הן על בסיס יומי ושבועי (השכרה רגיה) והן על בסיס תלת שנתי (ליסינג). בסיום התקופה מעבירה אלדן את הרכבים למגרש בבעלותה, אשר מתקן את הרכב, שוטף ומנקה אותו, ובעצם מכין אותו למכירה. במגרש עומדים אנשי מכירות אשר תפקידם למכור את הרכבים בשוק החופשי.
פקיד השומה התנגד להחלת סעיף 96 לפקודה על רכבים אלו, בטענות הבאות:
1. שחלוף מוענק רק למכירה הונית. מכיוון שמדובר על מאות ואלפי רכבים, יש לראות במכירת הרכבים מכירה פירותית של מלאי.
2. סעיף 100 לפקודה קובע שכאשר נכס הוני הופך להיות מלאי עסקי תוך פחות מארבע שנים מיום רכישתו, יראו אותו כאילו נרכש כמלאי מלכתחילה.
3. שילוב של סעיף 100 יחד עם הטענה הראשונה מוביל לכך שהרכבים הללו מעולם לא היו נכס הוני, ולכן לא זכאים לשחלוף.
המערערת טוענת כי:
1. אין היא מפעילה עסק למכירת כלי רכב, כלי הרכב שנמכרו בסך הכל באו להחליף כלי הרכב הישנים על מנת שתוכל להתחרות בענף, עובדה לכך היא שכלי הרכב נמכרים במחיר נמוך משוויים.
2. יש להחיל את סעיף 100 רק במקום בו החברה מודה כי היא אכן מעבירה את נכסי מרכוש קבוע למלאי –תנאי אשר לא מתקיים אצל המערערת.
3. ביום 1.8.13 פורסם חוק ההסדרים ובו בין היתר תוקן סעיף 96 ויותר לא ניתן יהיה להחילו על כלי רכב המשמשים להשכרה, עצם השינוי למדים כי במצב שלפני תיקון הסעיף ניתן היה להחילו על כלי רכב מהסוג הנ"ל.
בית המשפט מקבל את טענות פקיד השומה וקובע שפ"ש רשאי להפעיל את סעיף 100, ובעקבות כך יש לראות ברכבים כמלאי. לכן, לא ניתן להפעיל שחלוף על רכבי השכרה (ליסינג).
ביהמ"ש בוחן האם יש למערערת עסק ולצורך כך מסתמך על העובדה כי סך הכנסות המערערת ממכירת כלי רכב מגיע למאות מיליוני ₪ ולפיכך מדובר בפעילות עסקית בהיקף גדול הן מבחינה כספית והן מבחינת מספר כלי הרכב שנמכרו.
עוד קובע ביהמ"ש לעניין ההחלטה האם החזקה בסעיף חלוטה אומר השופט כי הסעיף מאוד מפורש וקובע 4 שנים כתקופת זמן מפורשת.
בנוגע לתיקון לסעיף 96 קבע ביהמ"ש כי הדבר אנו משפיע על השאלה האם ההכנסה ממכירת כלי הרכב בחברות ציי הרכב הינה הכנסה הונית או פירותית – דבר הצריך לבחון ע"פ המבחנים של עסק הקבועים בפסיקה בלבד.
עצם תיקון הסעיף המחוקק בא לשלול תכנון מס זה בעתיד.
פסק דין זה סותם את הגולל בנושא שהעסיק רבות את רשות מיסים אשר אף פרסמה לאחרונה את חוזר מס הכנסה מספר 4/2012 המבהיר את עמדת רשות המיסים בנוגע לסוגיה הנדונה בפסק הדין וקובע כי יש להשתמש במבחני הפסיקה של ההכנסות העסקיות על מנת לבדוק האם יש להתיר על החברות שימוש בסעיף 96 לפקודה.
בתאריך מתן פסק הדין (קרי 6.4.14), אף פורסמה תוספת מספר 1 לחוזר הנ"ל, אשר מבהירה את השינוי שחל בסעיף 96 בעקבות חוק ההסדרים ואי החלתו על רכבי ההשכרה.
ובכלל, הסוגיה הנדונה בפסק הדין מתייתרת החל מתאריך 1.8.13 בעקבות חוק ההסדרים במסגרתו תוקן סעיף 96 באופן ששחלוף כלי רכב המשמשים להשכרה ממועטים מהגדרת נכס לצורך הסעיף. בנוסף, שינוי תקנות הפחת כך שבמקום 20% פחת בשנה, יחולו על רכבים המשמשים להשכרה (למעט רכבי הליסינג) 15% פחת בשנה, מעמיס נטל מס נוסף על חברות ההשכרה.
תיקון הפחת:
בשנים הבאות יהיו חברות ההשכרה זכאיות לפחת גבוה יותר בעקבות ביטול השיחלוף. הרי אם השחלוף לא אושר, המחיר המקורי של הרכבים החדשים הופך להיות גבוה יותר בגובה רווח ההון הריאלי שנדחה בעקבות השחלוף, והפחת הנגזר ממנו גבוה יותר.
השאלה היא מהו אחוז הפחת שיש להתיר בגין ביטול השחלוף. הפחת בא לשקף את השווי הכלכלי של הנכס ולכן לדעתי יש להתיר אחוז פחת של 33% על סכום רווח ההון הריאלי שנדחה בעקבות השחלוף. הרי אחוז זה משקף את הירידה בערכו של הרכב בתקופת זמן זו. מצד שני,
משה פינטו סבור כי יש להתיר אחוז פחת של 20% בהתאם לתקנות הפחת.
התקציר נכתב בשיתוף עם משה פינטו, רו"ח, מפקח בפ״ש תל אביב.
מאמר זה משקף את דעת הכותבים ואיננו מהווה עמדה של רשות המיסים.