נושא ראשון: קיזוז הפסדים
כבר מראש אומר, שמדובר בפס״ד ממצה ומעמיק בנושא עסקאות אקראי וקיזוז הפסדים. בית המפשט סוקר את כלל פסקי הדין החשובים בנושא, את דעות המלומדים, ומוציא תחת ידיו פסק דין מובנה ומבהיר בסוגיות אלו. כדאי לקרוא.
חברה (ספידי לינק) צברה הפסדים עסקיים מפעילות עסקית. בשנים שלאחר מכן, הרוויחה מעסקאות שאינן במהלך עסקיה – עסקאות שהוגדרו על ידי פקיד השומה כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.
עמדת רשות המיסים היא שלא ניתן לקזז הפסד עסקי מועבר משנים קודמות כנגד רווח מעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. (בניגוד להפסד עסקי באותה שנה, לגביו נקבע במפורש שניתן לקזזו כנגד כל מקור). זוהי העמדה במשך שנים רבות, והיא מצאה את עצמה במבחן בית המשפט.
בית המשפט קובע במפורש שגם בשנים שלאחר שנוצר ההפסד, זכאי נישום לקזז הפסד מעסק כנגד רווח מעיסקת אקראי, לו קורא בית המשפט עבא״מ (עסקת בעלת אופי מסחרי).
במאמר מוסגר אומר, בכל העולם מתווכחים בשאלה האם עבא״מים קיימים או לא – והנה יש לנו אישור בית משפט לקיומם.
ישנה שאלת המשך לשאלה הזו – מה קורה בהפסד שנוצר בעבא״מ? האם ניתן לקזז אותה כנגד הפסד מעסק?
בית המשפט לא מטפל באופן ישיר בסוגיה, אולם ניתן להבין ממנו שהיה מאשר קיזוז שכזה, הן בשנה בה נוצר ההפסד והן כהפסד מועבר לשנים הבאות.
מדובר בהחלטה שיש בה השפעה רוחבית מהותית. ישנם רבים שיש להם הפסד מעסקת אקראי, ורווח מעסק, או להיפך – הפסד מעסק מועבר משנים קודמות ורווח מעסקאות אקראי, שעד היום ברוב המוחלט של המקרים לא איפשרו להם קיזוז בניהם.
נושא שני: הפחתת שיפורים במושכר
החברה השקיעה במשרדים ששכרה. מדובר על השקעה בשיפורים במושכר, שלא ניתנת לניכוי בשנה בה הוצאה, שכן היא לא הוצאה לצורך יצור הכנסה בשנת המס בלבד, אלא לשנים נוספות. במקרה זה, קיימות תקנות פחת הקובעות שני דברים:
1. יש להפחית את ההוצאה על פני עשר שנים, ולהכיר בכל שנה ב 10% מההוצאה.
2. היה ותקופת ההשכרה נמוכה מעשר שנים, יש עדיין לנכות 10% בשנה, ועם סיום תקופת השכירות ופינוי המושכר ניתן לדרוש בניכוי את כל יתרת ההוצאה שלא הותרה.בית המשפט קובע, שאין לקרוא את המילים ״ע סיום תקופת השכירות״ באופן דווקני, כפי שטענה רשות המיסים, כאילו במקרה בו הנישום לא דרש את ההוצאה בשנת המס בה נסתיימה תקופת השכירות – לא יהיה רשאי לדרוש אותה בשנים הבאות.
להיפך – גם אם לא דרש את יתרת ההוצאה בתום תקופת השכירות, רשאי יהיה לדרוש את ההוצאה בשנים הבאות, כהוצאה פירותית.