פסק הדין מסתמך על פס"ד סלע מהעליון וקובע כי האחריות מוטלת כולה על העוסק המקזז את המע"מ. ובציטוט מפס"ד סלע:
די בעצם העובדה כי החשבונית אינה כדין לשלילת זכאותו של הנישום לניכוי מס התשומות אולם, אם יוכיח העוסק שעמד במבחן "האדם הסביר", לא ידע ולא יכול היה לדעת שהחשבונית היא חשבונית פיקטיבית, יותר לו מס התשומות.
ובית המשפט מצטט את פס"ד מלר"ז באותו עניין:
מקרים בהם הנישום יוכיח כי לא גילה או יכול היה לגלות את הפסול שנפל בחשבונית באמצעים סבירים, יותר לו ניכוי מס התשומות. בכך יושג האיזון הראוי בין השיקולים המתמודדים על הבכורה בשאלת המבחן הראוי לניכוי מס תשומות על פי חשבוניות כדין" (פס"ד מאלרז סעיף 25).
לסיכום – ברירת המחדל היא שמס התשומות לא יותר לקיזוז בחשבונית שהתבררה כפיקטיבית, אלא אם הוכיח מקבל החשבונית שלא ידע ולא יכול היה לדעת שמדובר בחשבונית שהוצאה שלא כדין.