מצד אחד:
כשעבריין מזייף שטרות כסף הוא צריך מכונות מיוחדות, להקפיד על איכות השטרות, סימן מים, נייר מיוחד, צבעים מיוחדים וכו'.
יש דרך פשוטה יותר להדפיס כסף – היא נקראת : "חשבוניות פיקטיביות". לא צריך בשביל זה מכונות מיוחדות, אפילו לא צריך מכונות בכלל – פונים לבית דפוס שמדפיס עבורנו את הכסף תמורת 320 ש"ח (לפני ההתמקחות….).
שלא תטעו – מדובר במכת מדינה.
עכשיו, כשהעובדה הזו מהדהדת ברקע, נקרא את פסק הדין בו מדובר על בעל עסק שקיבל חשבוניות פיקטיביות למרות שידע שהן פיקטיביות. בית המשפט קבע שלא יוכל לקזז את המע"מ.
לדעתי, הבחור הזה לא שונה בהרבה ממי שסוחר ברכוש גנוב.
מצד שני:
בגלל שמדובר במכת מדינה, אנשים ישרים שמקבלים חשבונית על סחורה שקנו או שירות שקיבלו, לא יכולים לקזז את המעמ כי מסתבר להם בדיעבד שהחשבונית פיקטיבית.
נקבע בעבר (פסד סלע) שיש להפעיל את מבחן האדם הסביר – אם "הנישום עשה כל אשר היה לאיל ידו להבטחת תקינותן של החשבוניות וחרף זאת, בדיעבד נודע כי זויפו. במקרה כזה, יינתן היתר לניכוי מס התשומות. "
אבל, זהו החריג. הכלל הוא ש: "המדינה מבקשת להבטיח את גביית מס הערך המוסף. לפיכך, מקום בו המס לא הגיע לידיה – אין להתיר את ניכוי מס התשומות, בגין החשבוניות הללו, אף אם הנישום האמין בתום לב, כי מדובר בחשבוניות שהוצאו כדין ורק בדיעבד התחוור לו, כי הוצאו בידי מתחזים – אף אז לא יינתן היתר לנכות מס תשומות בגין החשבוניות הפסולות".
לדעתי לא היה קיים מע"מ בזמנו של קפקא כי אז הוא היה כותב על זה ספר. הרי כאשר עוסק תמים ונורמטיבי פונה לשלטונות מע"מ לשאול אם אפשר לקבל ללא חשש חשבונית מספק מסוים, מע"מ לא מוכנים לתת תשובה בכלל, גם כאשר ידוע להם שמדובר בחשבונית פיקטיבית.
עם פסק הדין הזה אין לי בעיה. יש לי בעיה עם העיוות שנוצר. מצד אחד המדינה צודקת, ומצד שני גם העוסק התמים צודק. מה עושים?