מכירת פעילות לחברה חדשה ופירוק החברה הישנה לא יחשבו עסקה מלאכותית אם נבעו מדרישת בעל מניות חדש שנכנס וגם -גידול חובו של בעל מניות לחברה יחשב – ע"מ 1023/04 זלינגר
עסקה מלאכותית:
חברה עוסקת בדפוס, יש לה מכונות, מחזור, לקוחות, ספקים. יש לה גם שני בעלי מניות, ויש לה רווחים ראויים לחלוקה בשנת 2000.
רק אם החברה תתפרק, תוכל ליהנות משיעור מס המופחת על הרווחים הראויים לחלוקה.
אז החברה – ששמה "מסטר דר" מתפרקת, ומוקמת מיד חברה בשם "מסטר טק", שממשיכה את אותה פעילות, באותה הכתובת, עם אותם טלפונים, וכו'.
לחברה החדשה נכנסת לימור כבעלת מניות, מבלי שתשקיע כסף בחברה. לימור היתה העובדת הבכירה בחברה הישנה.
פקיד השומה טוען שהקמת החברה החדשה נועדה כדי לקבל הטבות במס בפירוק החברה הישנה. פקיד השומה מבטל את כניסת לימור כבעלת מניות, וקובע שההחזקה של לימור במניות היא פיקטיבית, ונועדה רק כדי לתת טעם לעסקה המלאכותית. אם היה רצון להכניס את לימור כבעלת מניות, קובע פקיד השומה, היו יכולים להקצות לה מניות בחברה הישנה. מדוע להקים חברה חדשה?
בית המשפט התרשם שהדרישה להקים חברה חדשה הגיעה מלימור, שחששה "לקנות חתול בשק". לימור התייעצה עם קרובים שלה והשתכנעה שכדאי לה לדרוש מבעלי המניות לפתוח איתה חברה חדשה, כי מי יודע איזו גיבנת מחזיקה החברה הישנה?
בית המשפט קובע שאין מדובר בעסקה מלאכותית, אבל מיד מזכיר שפסיקתו נכונה רק למקרה הספציפי הזה, והוא איננו רוצה לקבוע מסמרות בסוגיה.
משיכת דיבידנד:
יתרת חובו של בעל המניות לחברה עלה בהתמדה בכל שנה. פקיד השומה ראה בזה משיכת דיבידנד, וחייב את סכום החוב כדיבידנד ששולם לפני הפירוק, כלומר – דיבידנד שמחויב במס מלא ולא מקבל את ההטבה של דיבידנד בפירוק.
בית המשפט מקבל את עמדת פקיד השומה, בעיקר משום שהמערער לא הראה את גובה המשכורת שקיבל בהשוואה לכמות עבודתו, הטעם בבסיס ההלוואה, וכו'. יתרה מכך – בית המשפט רומז שהיה מקבל גם סיווג של המשיכות כשכר ולא כדיבידנד.