שני סוכני ביטוח, שעובדים כבר עשרות שנים, חתמו על הסכם לפיו יכניסו לשותפות בניהם שותף שלישי – חברת כלל.
אחד השותפים מכר מחצית מהמוניטין שלו לחברת כלל תמורת 9.5 מליוני ש"ח, והשני פשוט ירד בשיעורי ההחזקה בשותפות, (שבנתיים הפכה לחברה בע"מ), מ 50% ל 25% בלבד.
פקיד השומה קובע שהתמורה בסך 9.5 מיליון ש"ח שולמה לשני השותפים יחד, ומדובר במכירה הונית שאיננה מוניטין.
בית המשפט קובע שלא מדובר במכירת מוניטין שכן השותפים המשיכו בעבודתם במסגרת החברה, ולא נפרדו מהמוניטין להם. מכיוון שמדובר במוניטין עסקי ואישי יחדיו, שהרי הלקוחות הגיעו לסוכנות על סמך הכרותם את שני סוכני הביטוח, נדרשות הוכחות מוגברות לכך שמדובר במכירת מוניטין.
בית המשפט מסתמך על הלכת שרון מהעליון וקובע כי במקרה של מוניטין עסקי ואישי יחדיו, מכירת מוניטן חייבת לבוא יחד עם:
הסכם אי תחרות המונע מהמוכר לזכות במוניטין שלו בחזרה במירמה.
התנתקות המוכר מכל סיכון כלכלי. כלומר,,אם לאחר המכירה יעזבו לקוחות או תקטן ההכנסה, המוכר לא יפגע מהירידה בהכנסות.
גם הקונה מודה בכך שמדובר במכירת מוניטין.
המוכר נפרד לחלוטין מהמוניטין שלו, דהיינו – לא ניתן למכור חלק מהמוניטין.
העסק הנמכר הוא עסק חי.
הקונה יכול לעשות שימוש במוניטין שרכש.
ואני שואל – אם לא נמכר מוניטין, אז מה כן נמכר? הרי בסוכנות ביטוח אין כמעט כלום חוץ ממוניטין.
ועוד קושיה – למה לא ניתן למכור רק חצי ממונטין, גם אם הוא עסקי ואישי יחדיו? נניח שעו"ד ידוע או זמר מוכר, חותם על הסכם בו הוא מקבל סכום כסף גדול ביום המכירה בתמורה להעברת 50% מהכנסותיו העתידיות, במקרה כזה הוא מוכר מוניטין ולא שום דבר אחר.