חשבוניות פיקטיביות הן מכת מדינה. המדינה משלמת את מע"מ התשומות למקבל החשבונית, ולא מקבלת אותו מהרמאי שהוציא את החשבונית.
שלא נשלה את עצמנו ולא נהיה צדקנים – ברוב המקרים, מקבל החשבונית יודע גם יודע שמדובר בחשבונית פיקטיבית. במקרים אלו אין להתיר את ניכוי מס התשומות, שלא הועבר מהצד השני כמס עסקאות.
אבל מה קורה עם אותו מיעוט קטן, שקיבל חשבונית פיקטיבית ולא ידע? הדעת לא סובלת מצב בו אפשרויות ניכוי מס התשומות יהיו תלויות במעשיו של מוציא החשבונית. האם יחכה אותו עוסק לראות – אם מוציא החשבונית העביר את מע"מ העסקאות, ידרוש את מע"מ התשומות, ואם לא העביר לא יוכל לדרוש?
בחוק מע"מ נקבע כי מותר לקזז מע"מ רק מחשבונית שהוצאה כדין. נשאלת השאלה – מה הכוונה ל"הוצאה כדין"?
בית המשפט קובע שאם החשבונית נראית על פניה כשרה, (יש לה עוסק מורשה, מספר סידורי רץ, וכו' – לפי החוק), מקבל החשבונית לא ידע שמדובר בחשבונית פיקטיבית ואף פנה למע"מ לברר האם אותו עוסק קיים במרשמי מע"מ כעוסק פעיל, יוכל לדרוש את מע"מ התשומות גם אם יתברר בדיעבד שמדובר בחשבונית פיקטיבית.
נשמע נחמד? אלא שמע"מ לא תמיד מוכנים לענות על השאלה, ואם יוחלט במע"מ לענות על שאלות כאלו, יש לצפות לגיוס עובדים מאסיבי במע"מ בקרוב, כי אני לא רואה איך יצליחו לטפל במבול הפניות הצפוי.
מצ"ב סיכום של פסד ישראל בטיטו באותו עניין שתוקצר בדצמבר 2007:
מצד אחד
כשעבריין מזייף שטרות כסף הוא צריך מכונות מיוחדות, להקפיד על איכות השטרות, סימן מים, נייר מיוחד, צבעים מיוחדים וכו'.
יש דרך פשוטה יותר להדפיס כסף – היא נקראת : "חשבוניות פיקטיביות". לא צריך בשביל זה מכונות מיוחדות, אפילו לא צריך מכונות בכלל – פונים לבית דפוס שמדפיס עבורנו פנקס חשבוניות תמורת 320 ש"ח (לפני ההתמקחות….)
שלא תטעו – מדובר במכת מדינה.
עכשיו, כשהעובדה הזו מהדהדת ברקע, נקרא את פסק הדין בו מדובר על בעל עסק שקיבל חשבוניות פיקטיביות למרות שידע שהן פיקטיביות. בית המשפט קבע שלא יוכל לקזז את המע"מ.
לדעתי, הבחור הזה לא שונה בהרבה ממי שסוחר ברכוש גנוב.
מצד שני
בגלל שמדובר במכת מדינה, אנשים ישרים שמקבלים חשבונית על סחורה שקנו או שירות שקיבלו, לא יכולים לקזז את המע"מ כי מסתבר להם בדיעבד שהחשבונית פיקטיבית.
נקבע בעבר (פסד סלע) שיש להפעיל את מבחן האדם הסביר – אם "הנישום עשה כל אשר היה לאיל ידו להבטחת תקינותן של החשבוניות וחרף זאת, בדיעבד נודע כי זויפו. במקרה כזה, יינתן היתר לניכוי מס התשומות. "
אבל, זהו החריג. הכלל הוא ש: "המדינה מבקשת להבטיח את גביית מס הערך המוסף. לפיכך, מקום בו המס לא הגיע לידיה – אין להתיר את ניכוי מס התשומות, בגין החשבוניות הללו, אף אם הנישום האמין בתום לב, כי מדובר בחשבוניות שהוצאו כדין ורק בדיעבד התחוור לו, כי הוצאו בידי מתחזים – אף אז לא יינתן היתר לנכות מס תשומות בגין החשבוניות הפסולות"
לדעתי לא היה קיים מע"מ בזמנו של קפקא כי אז הוא היה כותב על זה ספר. הרי כאשר עוסק תמים ונורמטיבי פונה לשלטונות מע"מ לשאול אם אפשר לקבל ללא חשש חשבונית מספק מסוים, מע"מ לא מוכנים לתת תשובה בכלל.
עם פסק הדין הזה אין לי בעיה. יש לי בעיה עם העיוות שנוצר. מצד אחד המדינה צודקת, ומצד שני גם העוסק התמים צודק. מה עושים?