כדי לעודד את היצוא, שלטונות מע"מ מעניקים מע"מ בשיעור אפס למכירה למדינות אחרות. מע"מ בשיעור אפס עדיף בהרבה על פטור ממע"מ, כי במקרה של פטור לא משלמים מע"מ
אבל גם לא מתקזזים על המע"מ ברכישה, ואילו במקרה של מע"מ בשיעור אפס גם לא משלמים מע"מ, וגם מקבלים את המע"מ ששולם ברכישה.
חברת מחסני ספורט קנתה כרטיסי חיוג, ומכרה אותם לעובדים זרים ולרשות הפלשתינאית (כנראה). כדי לקבל את המע"מ של הקניה, ולא לשלם את המע"מ במכירה, סיפרה שהיא הוציאה מהכרטיסים את הקוד ומכרה אותו ללקוח שקר כלשהו בירדן. החברה אפילו הציגו הסכם שנחתם עם הלקוח, עורכי דין שאישרו את חתימתו, עו"ד שהיו עדים לעצם החתימה, ומה לא.
דעתו של השופט היתה שכמו שמדובר בנכס לא מוחשי (הקודים של הכרטיסים), מדובר גם בלקוח לא מוחשי ובהסכם וירטואלי, ומאשר את שומת מע"מ.
לא עזר לחברה גם חוות דעת שהתקבלה ממשרד עו"ד בתחום המיסים, שכתב שמכירת הקודים לחו"ל מהווה יצוא של נכס לא מוחשי ולכן חייב במע"מ בשיעור אפס. דרך אגב, חוות הדעת נכונה מאד, אלא שבמקרה שלנו החברה לא באמת מכרה את הקודים לחו"ל אלא מכרה אותם בארץ.
מה שמדהים בסיפור הזה הוא כמות עוכרי הדין שאישרו חתימות, שימשו כעדים, מכרו חברות ובסוף היתממו וטענו שלא ידעו כלום. החברה היא בכלל חברה ללא פעילות, של עו"ד אחד, שהסכים להעביר את המכירות דרך החברה הזו, וטען שלא ידע כלום. אם הכל היה כשר, מדוע לתת למישהו להשתמש בחברה ריקה בבעלותך, ולא לומר לו ללכת לפתוח חברה בעצמו?
ידוע, שעורך דין טוב הוא עורך דין שמצליח להוציא את הלקוח מהסתבכויות. אבל עו"ד טוב לדעתי הוא זה שמצליח למנוע מהלקוח להסתבך. אומרים שההבדל בין חכם ופיקח, זה שפיקח יודע לצאת ממצבים שחכם יודע איך לא להכנס אליהם.
כדי שאדם יורשע בפלילים, נדרש להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. כלומר, רמת ההוכחה הנדרשת לצורך הרשעה פלילית גבוהה הרבה יותר מרמת ההוכחה הנדרשת בדיני המס הרגילים, האזרחיים. זה גורם למצב בו אפשרי לזכות אדם בתיק הפלילי, ועם זאת הוא יאלץ לשלם מס בפן האזרחי.
רואים את זה המון בתחום הפלילי. עבודתי במס הכנסה, בתחום החקירות, כשלוש שנים. לפני כשבוע, הצטרפתי למשרד עורכי דין, המתמחה במיסים ומעניק גם שירות בתחום הפלילי במיסים. יצא לי כבר לעבור על כמה תיקים פליליים במשרד החדש, ואני חיב לומר לכם: מה שמציל את הנאשמים זה ברובו מחדלים של מחלקת החקירות (מע"מ או מס הכנסה). בגלל רמת ההוכחה הנדרשת, לפעמים החוקר עושה טעות, שניראת לו קטנה, אבל היא זו שמסירה את החרב מגרונו של הנאשם. גם אם החוקר פעל ללא רבב, צץ לו איזה עו"ד מהפרקליטות ומבצע משהו ( או לא
מבצע משהו שצריך היה לבצע…) ומציל את הנאשם בלי שהתכוון לכך.
ואמרו חכמים – אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, אבל ידיעתו – כן.