חיוב בעל מניות בהכנסה במישור האישי בשל חשבוניות פיקטיביות בחברה וגם – מעמדה של השגה שחלף המועד בטיפול בה ורואים אותה כאילו נתקבלה – עליון מוח

חשבוניות פיקטיביות נחלקות לשני סוגים:
חשבונית שלא מייצגת הוצאה אמיתית בחברה.

חשבונית שמייצגת הוצאה אמיתית, אבל מי שביצע את העבודה הוא לא זה שהוציא אותה.

קריאת פסק הדין, מביאה אותנו להבנה כי חשבוניות מהסוג השני יותרו בניכוי לצורך מס הכנסה (ללא המע"מ הגלום בהם), ואילו החשבוניות מהסוג הראשון לא יותרו. יתרה מזאת – לא רק שלא יותרו בניכוי, אלא יחשבו כהכנסה בידי אותו אדם בחברה, שהיתה לו השליטה בכסף , שהרי הוא מושך בפועל את הכסף מהחברה לצרוך "תשלומן" הפיקטיבי.

יחוס ההוצאות הפיקטיביות להכנסות בעל המניות מתבצע ללא צורך בהרמת מסך, אלא נשען על ההיגיון שבעניין עצמו – הרי בעל המניות משך כסף מהחברה, ואם הכסף לא שימש לצורך תשלום הוצאות בחברה, יש לראותו כהכנסה אצל בעל המניות.
שוב אנחנו רואים, כי עיקרון מס האמת מהווה עיקרון חשוב בפסיקה. מצד אחד, חיוב בעל המניות במס ברמה האישית כפי שראינו, ומצד שני – התרת הוצאות גם ללא חשבונית / עם חשבונית פיקטיבית, אם ברור שההוצאה הוצאה בפועל. אם פקיד השומה מחייב את החברה בהכנסה – ממכירת מוצר מוגמר – הוא חייב באותה נשימה גם להתיר הוצאות, שכן המוצר לא "יוצר" מעצמו. בית המשפט מצטט את דברי כב' השופט עמית:

"לחברה על פי הדיווחים שלה לא היו הוצאות? זה המצב של הקמח [אי-הכרה בהוצאות רכישת חומרי הגלם] והפיתות [ומיסוי בגין הכנסות ממוצרים שיוצרו מאותם חומרי גלם עצמם]".
מהו מעמדה של השגה שלא טופלה ולכן התקבלה מטעמים טכניים:

החברה הגישה השגה לשנת 1998, וההשגה לא טופלה מפאת חוסר זמן, ויוצא שההשגה התקבלה – מטעמים טכניים. בית המשפט המחוזי קבע שמכיוון שהסיבה היחידה שההשגה התקבלה היא טעם טכני, לא ניתן לקבל את ההשגה כראיה לנכונות הרשום בה לצורך עניינים אחרים (במקרה שלנו – לצורך קביעת ההוצאות בהן עמדה החברה, וחילוץ הסכום שמשך בעל המניות).

בית המשפט העליון לא מקבל את התפיסה וקובע כי השגה שנתקבלה – נתקבלה כולה, לכל נושא ונושא, ואין להתחשב בסיבה של קבלת ההשגה – סיבה טכנית או אחרת.