רופא שיניים לא ניהל את כל הספרים שהיה עליו לנהל לפי הוראות ניהול ספרי. למשל, בשנת 2001 לא ניהל יומן רופא,
ולא רשם רישום מוקדם של המתרפאים. בשנים אחרות היו ליקויים אחרים.
פקיד השומה הוציא לו שומת 03, מבלי שנימק אותה, והרופא הגיש השגה ביום 20/9/04. ביום 10/8/05 הודיע לו פקיד השומה שהוא פוסל את ספריו לשנים הרלוונטיות משום שעד אותו יום לא הביא את הספרים החסרים.
ביום 19/9/05 הוציא פקיד השומה צוים, מנומקים כנדרש, כשהוא קובע את ההכנסה לפי תדריך כלכלי, אחוזי חומר וכן לפי הפרש הון בלתי מוסבר. את הצוים שלח בדואר רשום ביום 20/9/05 (ביום זה יצא המכתב ממשרדי פקיד השומה).
רופא השיניים העלה טענה מעניינת:
לפי סעיף 130(ו) לפקודה, אסור לפ"ש להוציא צוים לפני שחלף המועד לערער על הודעת פסילת הספרים. אבל, אם היה מחכה פקיד השומה עד למועד בו לא ניתן לערער יותר על פסילת הספרים, היתה עוברת התקופה בה מותר לו להוציא צוים וההשגה היתה מתקבלת. כך נכנס פקיד השומה למילכוד.
אמנם היום עד אליו ניתן היה לערער על פסילת הספרים היה 19/5/05, אבל הנישום טען שימי פגרת בית המשפט לא אמורים להכלל במניין הימים כי מדובר בהליך מעיין שיפוטי, ולכן לטענתו המועד הוא 30/9/05.
לעניין ימי הפגרה קובע בית המשפט שאין לנטרל אותם מהימים בם ניתן לערער, כי התקנות הקובעות את סדרי הדין בוועדה לניהול פנקסים הן תקנות עצמאיות ול חלות עליהן תקדות סדר הדין הציבורי (לפיהן יש לנטרל את ימי הפגרה).
לעניין המילכוד אליו נכנס פקיד השומה – בית המשפט קובע שמכיוון שימי הפגרה לא מנוטרלים, פקיד השומה הוציא את הצוים ביום האפשרי היחיד שהיה לו – 20/9/05.(לפי הלכת סמי מועד הוצאת הצוים הוא המועד בו נשלחו הצוים ממשרד פקיד השומה, ולא בהכרח המועד בו קיבל אותם הנישום לידיו). אם היה מוציא אותם יום קודם, היה עובר על הוראות סעיף 130(ו), ואם היה מוציא אותו יום לאחר מכן, היתה ההשגה מתיישנת ולכן מתקבלת.
באמרת אגב אומר השופט שזה לא הוגן מצד הרופא לטעון להתיישנות ההשגה במקרה בו פקיד השומה לא יכול להוציא את הצווים בגלל שטרם חלף המועד להגשת ערעור על פסילת הספרים, אבל אינו קובע עמדה חד משמעית בעניין (וחבל שכך….אנחנו צריכים את בית המשפט כדי שיקבע לנו עמדות חד משמעיות. עצם הבעת דיעה לא תמיד עוזרת לנו) ומסתפק בכך שבמקרה הזה פקיד השומה הצליח לצאת מהמילכוד.
לעניין העובדה ששומת 03 יצאה לא מנומקת:
לא תקין שהשומה יצאה לא מנומקת, קובע בת המשפט, אך עובדה זו לבדה לא בהכרח תביא לבטלות השומה. היתה לרופא אפשרות להעלות את טיעוניו בפני פקיד השומה בזמן ההשגה, ובלב ב' השומות יצאו מנומקות, אז לא נורא כל כך שהשומות בשלב א יצאו לא מנומקות.