בעל מניות יחיד העביר את המניות שלו לחברה חדשה שפתח לצורך כך, וביקש פטור ממס על המכירה לפי סעיף 104 לפקודה (הפוטר ממס עסקה כזו בתנאים מסויימים).
לאחר שהעביר את המניות, חילקה החברה הישנה דיבידנד. הדיבידנד לא חויב במס משום שחולק לחברה – החברה החדשה שנפתחה.
לאחר מכן, הפך את החברה החדשה לחברה משפחתית, שהיא חברה שקופה לצורך מס – כל הכנסותיה "עולים" לבעל המניות שלה, ומחוייבים במס כאילו מדובר בהכנסה של יחיד ולא של חברה.
כל הפעולות בוצעו תוך חודש אחד.
במקרה שלנו, החברה המשפחתית הרוויחה מהשקעות בנירות ערך, שלא היו חייבים במס אצל יחיד, ואילו היו מופקים אצל חברה, היו גם מחויבים במס.
בעל המניות בחברה תירץ את כלל הפעולות בתירוצים שונים – רצונו להעביר לילדיו את החברה הישנה, מבלי להעביר אליהם את רווחיה.
בית המשפט דוחה את טענת בעלי המניות וקובע שמדובר בעסקה מלאכותית.
לפסק דין זה השלכה רבה גם להיום. גם כיום, מאז בוטל חוק התיאומים, העברת מניות לחברה חדשה, והפיכתה למשפחתית, מביאה להטבת מס בלתי מבוטלת. יתכן שכעת, לאחר פסק דין זה, תרגיש רשות המיסים חזקה יותר במלחמתה בתכנון המס המסוים הזה.
חברה משפחתית היא תכנון מס. זה דבר ידוע ומקובל הן בקרב המייצגים והן בשלטונות המס. זוהי כל מהות הסעיף – תכנון מס ותו לא. אחדד נקודה זו – כל פעם שחברה הופכת משפחתית, היא עושה זאת רק לצורך שיקולי מס.
אלא, שהשילוב של הפיכת החברה למשפחתית, יחד עם הפעולות הנוספות – הקמת חברה חדשה, העברת המניות אליה וחלוקת הדיבידנד, מהווים עסקה מלאכותית, כי התוצאה של כלל הפעולות הללו יחד היא הימנעות בלתי נאותה ממס.