עורך דין חלה במחלה ממארת, ממנה נפטר שנים לאחר מכן.
היורשים פנו לביטוח לאומי וביקשו להכיר בו כנכה רטרואקטיבית מיום שחלה במחלה. הועדה אישרה את הנכות הרטרואקטיבית, ועם האישור פנו היורשים באמצעות רו"ח למס הכנסה וביקשו החזרי מס על כל השנים. האבא לא ידע שמגיע לו פטור, טענו, ולכן לא ביקש אותו.
בניגוד אליהם אמר רואה החשבון לפקיד השומה שהאבא לא ביקש את הפטור משיקולי "יוקרה אישית", אבל בהמשך נסוג רו"ח ואמר שאמר את דעתו בלבד ולא שמע על כך מהמנוח .
פקיד השומה החזיר את המס של שש השנים שקדמו לבקשה, ועל השנים המאוחרות יותר לא הסכים להחזיר את המס תוך שהוא מפנה לסעיף 160 לפקודה, לפיו מוגבלת הזכאות להחזר לשש שנים אחורה.
מכאן החלה מסכת עתירות לבג"ץ ומשיכת העתירות, עד לפניה הנ"ל לבית המשפט העליון אשר קבע:
אין למס הכנסה סמכות לתת החזר לתקופה ארוכה משש שנים אחורה, כי סעיף 155 אוסר על כך ולא מותיר לפקיד השומה שיקול דעת בנושא.
המנוח, שהיה עו"ד, היה צריך לדעת שמגיע לו פטור, ולכן יש להניח שבכוונה לא ביקש לקבל אותו. בית המשפט הביע תמיהה מרומזת על כך שמס הכנסה החזיר את המס לשש השנים הראשונות. במקרה שהמנוח ויתר על הפטור בחייו, אין לתת את הפטור ליורשים.
זכות השגה על השומה לפי סעיף 155 איננה עומדת לנישום המבקש החזר מס. הסעיף החל במקרה כזה הוא סעיף 160 בלבד.