ישנן חנויות שאנחנו נכנסים אליהן ואנחנו רואים שלט ענק שקובע באותיות קידוש לבנה: "המחירים אינם כוללים מע"מ". יש סיבה טובה לתליית השלט הזה, והיא שההלכה הפסוקה בעניין קובעת כי ככלל, המחיר יהיה תמיד כולל מע"מ, למעט במקרים הבאים:
נאמר והוסכם בין הצדדים במפורש שהמחיר לא יכלול מע"מ. בין אם זה נקבע בהסכמה, ובין אם חברת אופיס דיפו כתבה על סימון המחיר של המוצר את מחירו ללא מע"מ וציינה זאת.
ניתן להבין מההתנהגות של הצדדים שיש להוסיף את המע"מ. כאן, הכוונה היא שישנם מקרים בהם נוהג הצדדים הוא שהמחירים שנסגרים אינם כוללים מע"מ. מדובר בין היתר ביחסים בין שני גופים עסקיים שהנוהג בהתנהלות הנמשכת בניהם הוא שמחירי העסקאות שלהם אינם כוללים מע"מ.
פסק הדין של בית המשפט העליון מזכיר לנו את ההלכה הידועה הנ"ל, שנפסקה כבר בשורה של פסקי דין קודמים כגון – מגדלי הים התיכון, מגדלי הזוהר, וכו', ומוסיף שגם אם מדובר בתשלומים לקופת נושים בעקבות הקפאת הליכים, עדיין חי ועומד הכלל הישן והטוב.
במקרה הזה מצא בית המשפט גם ראיה לכך שהצדדים התכוונו למחיר כולל מע"מ:
היו שתי קבוצות שהתחרו על רכישת הפעילות בחברה המתפרקת. בית המשפט מראה שבעת ניהול מו"מ עם שני המשקיעים הפוטנציאלים, הודיעו הנאמנים לצד א' שהמחיר שהוא הציע נמוך מהמחיר שהציע מציע ב'. בדיקת ההצעות מראה שהסכום שהציע צד א' היה דווקא גבוה יותר. מכך מסיקים השופטים שהמחיר של א' היה כולל מע"מ, והמחיר של ב' לא כלל מע"מ. רק באופן הזה ההודעה תהיה נכונה. כך, משתכנע בית המשפט שהמחיר שהוצע כלל מע"מ וכך הוא פוסק.
בית המשפט אף טורח לדרוש מכל מנסחי הסכמים למיניהם שיש להתייחס במפורש לעניין המע"מ בהסכם אותו הם מנסחים, כדי למנוע בעיות בעתיד:
"העצה יעוצה איפוא לבעלי הסכמים ולמנסחיהם להיות מודעים לעניין זה ולקבוע מראש באופן מוסכם ובהיר, והמהדר בכך תבוא עליו ברכה".