סעיף 192 לפקודה מעניק למנהל רשות המיסים את הסמכות להקטין או לבטל הפרשי הצמדה וריבית על חוב מס, אם הוכח לו שהתשלום עוכב מסיבה שלא תלויה בנישום.
סיבות כאלו יכולות להיות, למשל, חקיקה בעלת תוקף רטרואקטיבי, או פשיטת רגל של הנישום. כך נקבע בבג"ץ "מבע" משנת 1985.
בענייננו, החברה הישראלית לגז דרשה שיופחתו לה הפרשי ההצמדה והריבית, משני טעמים:
עד שלא הוברר עניינה בבית המשפט העליון, לא היה ידוע חוב המס. משכך, אי התשלום לא היה תלוי ברצון הנישום.
החברה השקיעה כספים באג"ח ממשלתיות בתקופה בה חויבה בהפרשי ההצמדה והריבית. על האג"ח קיבלה תשואה מזערית, והיא לטענתה יוצאת נפגעת מכך שהכסף "שכב" אצל המדינה ובכל זאת היא נדרשת לשלם הפרשי ריבית והצמדה.
בית המשפט דחה את טענות החברה, וקבע:
עצם העובדה שחוב מס שנמצא בהליכי ערעור, לא מבטיח הפחתת הפרשי הצמדה וריבית. ערעור לא יחשב סיבה שאיננה תלויה בנישום לאי תשלום המס.
העובדה שהחברה השקיעה באג"ח ממשלתיות לא קשורה לעניין. החברה יכלה להשקיע את הכסף באפיקים אחרים לפי שיקול דעתה.
לעניין הראשון:
לדעתי, יש בעיה עם הפרשי הצמדה וריבית לחוב מס השנוי במחלוקת. בהרבה מקרים מדובר על תקופות ארוכות מאד – לעיתים כמה שנים.
מצד אחד, אסור לוותר על הפרשי ההצמדה והריבית, כי אז נראה ערעורים שמטרתם היחידה היא לדחות את תשלום המס.
מצד שני, נישום שמערער אם יקח את סכום המס וישקיע אותו באפיק סולידי כלשהו, לא יקבל את אותה תשואה שיהיה חייב לשלם אם יפסיד בערעור. כך נוצר מצב בו בעצם הגשת הערעור יוצא הנישום מפסיד. נזכיר שהריבית על חוב מס היא 5% בערך, כמו הריבית על מס ביתר. אין היום תוכנית חיסכון שמשתווה לאפיק השקעה כזה.
(אמנם כולנו יודעים שהריבית המשולמת על ידי מס הכנסה היא 4% בלבד, אבל מדובר בריבית פטורה ממס ולכן היא שוות ערך ל 5% בקירוב.)
לכן, לדעתי, יש לאפשר לנישום שנמצא בהליכי ערעור לשלם מראש את המס בנמצא בערעור. אם יפסיד בערעור, הרי שילם כבר את המס מראש, ואם יזכה בערעור יקבל את המס חזרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
לעניין השני – השקעה באג"ח ממשלתיות:
השקעת הכספים שלנו היא מלאכה שיש לעשות במומחיות. כמו שנלך לרופא שיניים אם צריך לטפל בפה, ונלך למומחה למיסוי אם יש בעיה מיסויית, כך עלינו ללכת למומחה להשקעות אם יש לנו כסף להשקיע, וזאת כדי שבעתיד ישאר לנו אותו הכסף שיש לנו להשקיע, ואפילו יותר…..