פסק דין רגיל למדי על הפרשי הון, יחד עם פסילת ספרים ושומה כלכלית.
אלא, שגלעד מירום הפנה את תשומת ליבי לאמרה חשובה מאד של בית המשפט.
הבדלים משמעותיים בין ההצעה בשלב א' לבין שומה שלב ב':
לנישום הציעו בשלב א' לשלם סכום של 200,000 ש"ח מס. הנישום דחה את הצעת הפשרה, והמשיך לשלב ב'.
בשלב ב', הוציא פקיד השומה שומה בסכום של 2,000,000 ש"ח.
בית המשפט זועם על כך. התנהלות כזו, לדעת בית המשפט, מעידה על חוסר רצינות מצד פקיד השומה.
ציטוטים חשובים מפסק הדין:
"לדעתי….התנהלות לפיה עולה הצעה בשלב א' של הדיונים על ידי רשות מס הנמוכה באופן משמעותי מן השומה המוצאת בשלב ב' של ההליך השומתי, אינה ראויה, ובמידה רבה מבססת טענה כי ההתנהלות של אותה רשות, איננה רצינית"
ועוד:
"אם קיימת מדיניות….של העלאת הצעה נמוכה בשלב א', ללא ביסוס ומבלי שבאותו שלב נעשתה בדיקת נתונים נדרשת, ובשלב ב' יש מדיניות של הפרזה בשומה בצו, הרי שאין לקבלה".
לצערי יש עדיין מקרים בהם מגיע מייצג למפקח לדיון, והמפקח, כמו אחרון הדונים, אומר לו משפט כמו "נסגור על 50,000 ש"ח, בלי שאני אפתח ואפשפש בתיק. אם לא תקבל את ההצעה, אני אפתח את התיק ואז מי יודע לאן נגיע…."
מעתה, "הפרש בלתי מוסבר" יכול להיות גם בעיה של פקיד השומה, ולא רק אצל הנישום….