חקירת מע"מ העלתה שקבלן השתמש בחשבוניות פיקטיביות. מס הכנסה זימן את הנישום לדיונים בעקבת ממצאי החקירה במע"מ, והנישום סירב להגיע.
פקיד השומה פסל את ספרי הקבלן, והוציא לו שומות לפי מיטב שפיטה. ברוב השנים בשומות פ"ש לא התיר הוצאות בכלל, כי הספרים לא קבילים והקבלן לא הוכיח שהוציא הוצאות, אבל בעיקר בגלל שהיועץ המשפטי למס הכנסה חשש שהתרת הוצאות בשומה תיפגע בהליך המתנהל מול הנישום במע"מ.
בית המשפט קובע ששומה לפי מיטב שפיטה צריכה לנסות ולחתור למס אמת, כלומר – יש להתיר הוצאות לפי הערכה המבוססת על אומדנים (הרי הבניין לא צמח מעצמו, בוודאי היו לקבלן הוצאות בבנייתו). השיקול של פגיעה אפשרית בהליכי מע"מ הוא שיקול לא ראוי, שיש להמנע ממנו.
פקיד השומה הוא סמכות שיפוטית המקבילה לבית משפט שלום, הרי ערעור על החלטת פקיד שומה מוגש ישירות למחוזי. אז, ידע כל מפקח שהתפקיד שהוא מבצע מקביל לשופט בית משפט שלום, ועליו לפעול ביושר, ללא שיקולים זרים, על מנת להגיע בשומתו למס האמת גם אם הנישום סרח, העלים או לא שיתף פעולה.