בעל מניות בחברה שעוסקת ביצוא ברזל (נקרא לה: "יצואנית"), מכר את המניות לאחד מבעלי המניות בחברה אחרת (נקרא לה:"ספקית"), שהיתה הספק הגדול ביותר של היצואנית.
הספקית, המשיכה למכור ליצואנית את מוצריה, והיצואנית המשיכה לייצא את המוצרים.
שלטונות מע"מ החליטו שמדובר בעסקה מלאכותית, שהמטרה שלה היא להתחמק מביקורת של השלטונות. הרי חברה שדורשת החזרי מע"מ בסכומים גבוהים, כמו היצואנית, עוברת בדיקה מעמיקה יותר מחברה שלא דורשת החזרים, כמו הספקית. הספקית, כך קבעו מע"מ, ביצעה את היצוא דרך היצואנית, כי היא עבריינית מע"מ ורצתה להתחמק מביקורת חשבונות.
מע"מ בדקו את החשבונות של הספקית, וגילו לטענתם שהיא ניכתה מס מחשבוניות פיקטיביות. לכן, הם טענו, שהיצואנית לא יכולה לנכות תשומות מהחשבוניות שהספקית הוציאה לה. לא עזרו טענותיהן של שתי החברות, שמדובר במס תשומות ששולם בפועל על ידי הספקית, ושלטונות המס לא נפגעו כלל.
בית המשפט קובע שאכן יכול להיות שבמקרים מסוימים עסקה תיחשב כמלאכותית לצורך מע"מ, גם אם אין בה הפחתת מס. (זה לא תופס לגבי סעיף 86 בפקודה. לפי סעיף 86, רק אם יש הפחתת מס ניתן להפעיל את הסעיף).
אבל, קובע בית המשפט, במקרה הזה לא הצליחו מע"מ להוכיח שהעסקה מלאכותית. מדובר בהתנהלות לגיטימית, כך קובע השופט.
חוץ מזה, ממשיך השופט קובע, אם מע"מ מחליטים להתעלם מהחשבוניות בהסתמך על סעיף 138, (הסעיף של עסקה מלאכותית בחוק מע"מ), וקובעים שהיצואנית לא רשאית לנכות את התשומות בגינן, הם חייבים להתעלם מאותן חשבוניות אצל הספקית שהוציאה אותן, ולהחזיר לה את מס העסקאות ששילמה בגינן, וזה לפי אותו סעיף.
בסוגיה של סעיף 138, נראה שהפעם מע"מ העלו לשופט את הסעיף.