סוגיה ראשונה – התרת הוצאות הפרשה ודמי ניהול:
לפעמים, חוצפה של נישום איננה יודעת גבולות. הבעיה היא שיש לו גיבוי מבעלי מקצוע (רו"ח, עו"ד) שמלהטטים בנתונים ומגיעים למבוקש מהם בכל מחיר – אף במחיר האמת.
לחברת ונטורה יצאה שומה שלב א', והיא הגישה השגה. בנוסף להשגה, היא החליטה להגיש דוח מתקן לאותה שנה בו כללה שתי הוצאות שלא היה להן זכר בדוח הראשון:
הוצאות דמי ניהול:
פתאום לאחר הוצאת השומה, נזכרה החברה כי יש הוצאות דמי ניהול ששולמו לחברה אחרת ולא נכללו בדוח המקורי. בית המשפט מנסה לבדוק מדוע שולמו דמי הניהול (כי החלטנו לחלק את רווחינו עם החברה האחרת – דברי מנהל החברה) וכן הסכם כלשהו שיסביר את החשבונית בסך 1,200,000 ש"ח דמי הניהול שיצאה על ידי החברה האחרת (תשובת בעל החברה – אני לא יודע איך מסבירים את זה. אני באתי לכאן רק כדי לתת עדות… אני לא מבין בזה כלום – שיבוא רואה החשבון ויסביר….)
אז בית המשפט מצדיק את פקיד השומה שלא התיר את ההוצאה.
ואני שואל – האם עצם דרישת ההוצאה בדוח המתקן לא מהווה מעין הצהרה של רואה החשבון שהדוח המקורי לא היה נכון? איך יתכן שנעלמו מעיניו של רו"ח הוצאות בסכום כזה, והוא הגיש דוח שלא כלל אותן?
הוצאה בגין הפרשה להוצאות משפטיות, זאת בגין תביעה שכביכול יכולה לגרום לחברה הוצאה בעתיד:
החברה נזכרת בעוד עניין – יש תביעה על סכום של 120 מליון ש"ח שהוגשה כנגד הלקוח של החברה, מי שהחברה מעניקה לו שירותים. החברה לא נרשמה כצד לתביעה, ובכל זאת משוכנעת שיהיה עליה לשלם 3.2 מליון ש"ח מתוך התביעה הזו בעתיד. נסביר רק שהתביעה הוגשה בשנת 2004, והדוח המתקן שכולל את ההפרשה בגין התביעה הוא לשנת 2002.
לחיזוק טענתה היא מציגה חוות דעת של עורך דין, לפיה יש סיכוי ממשי שהחברה תשלם 6 מיליון ש"ח מהסכום שיפסק בתביעה.(תביעה שהוגשה כנגד מישהו אחר, להזכירכם). חודש אחרי שיצאה חוות הדעת, הושג הסכם פשרה לפיו סכום הפיצוי הכולל יהיה רק 3.7 מליון ש"ח במקום 120 מליון כאמור, אבל עובדה זו לא מרתיעה .
בית המשפט ממש כועס על חוסר הרצינות שעולה מחוות הדעת. אותו עו"ד לא מכיר את העסקה, לא מפרט בחוות הדעת על מה הסתמך כשהגיע לסכום של 6 מליון ש"ח, מהו מקור החיוב לדעתו, או אפילו איזה נתונים הובאו לידיעתו לצורך מתן חוות הדעת.
סוגיה שניה – תיקון דוחות:
בנוסף קובע בית המשפט שמשיכות כספים של בעל המניות, יחשבו כמשיכת דיבידנד ולא כהלוואה.
בנוסף, נדונה השאלה האם רשאי הנישום להגיש דו"ח מתקן?
בית המשפט מצטט מספר רב של פסקי דין, ובסוף מחליט שכל מקרה יבחן לגופו:
"הגשת דו"ח מתקן – איננה נוהל המוכר על ידי הפקודה.
עם זאת, ובמקרים הראויים אין לחסום דרך זו בפני הנישום.
ההכרעה תיפול מתוך האיזון המתבקש ממכלול שיקולים – ובהם, העילה לתיקון, עיתוי הגשת הדו"ח המתקן, מידת תום הלב שבמחדל הדו"ח המקורי ובנסיבות הגשת הדו"ח המתוקן ועוד ועוד. הדברים ייבחנו לגופם בכל מקרה ומקרה."