קשה לאמוד שוויו של מוניטין, אך מן הצדק ליחס חלק מהתמורה למוניטין אם ברור שהוא נמכר ואין להתעלם ממנו לגמרי – פינטו אהרון – עליון – ע"א 4975/09
הנישום מכר תחנת דלק לחברת פז. התחנה הוקמה על ידי אביו של הנישום, על קרקע השייכת לפז, ועבד תחת זיכיון שקיבל מפז.
למרות שפז לא היתה חייבת לפצות את הזכיין כאשר לא חידשה את זכות הזכיינות שלו, היא פיצתה אותו בסכום של 3.5 מיליוני ש"ח.
הנישום טוען שמדובר במכירת מוניטין, שהרי לא נמכרה קרקע או מבנה (הם שייכים לחברת פז). פקיד שומה עפולה טוען שמדובר במכירת נכס הון, שחייב במס רגיל (להזכירכם, אם המכירה מסווגת כמכירת מוניטין, מקבל המוכר הטבות במיסוי).
בית המשפט המחוזי קובע שהמוניטין של התחנה נובע כמעט כולו ממיקום התחנה – הרי זו התחנה היחידה באיזור. כמו כן, קובע כי התמורה לא שולמה עבור מוניטין, אלא עבור רצון פז למנוע הליכים משפטיים ארוכים, ומסווג את כל התמורה כמכירת נכס הון שאיננו מוניטין.
בית המשפט העליון לא חש בנוח עם הקביעה של המחוזי. העליון קובע שמן הצדק לקבוע שלפחות חלק מהתמורה שולמה עבור מוניטין, ומכיוון שלא הוכח שווי המוניטין, הוא קובע כי 15% מהתמורה יחשב מוניטין, ומטיל הוצאות על רשות המיסים.
שני עניינים שיש לדעתי להתעכב עליהם ולהבהירם:
בית המשפט המחוזי מסתמך על ניסוח ההסכם כאשר הוא קובע כי הנכס שנמכר איננו מוניטין. אמנם, בית המשפט מודה בכך שמהות החוזה גוברת על צורתו, אך ממשיך ואומר באותה נשימה כי הצד שמבקש לטעון כי מהות ההסכם שונה מצורתו, חייב להרים את נטל ההוכחה.
שימו לב, שישנה חשיבות רבה לתפקידו של איש המיסים בבואו להעיר הערותיו על ניסוח הסכם טרם חתימתו. יתכן, שאם לאור הערותיו, ההסכם היה מסוגנן באופן אחר, היה נמנע המאבק המשפטי – שהיה יקר בוודאי.
לכן, אנו מציעים לכם להתייעץ עימנו טרם חתימה על הסכמים, הן בעסקאות מקרקעין והן בעסקאות אחרות.
בניסוח פסק הדין, יחד עם הטלת ההוצאות על פקיד השומה יש משום אמירה חשובה. בית המשפט כאילו אומר לרשות המיסים, כי עליה להיות רגישה ל"תחושת הצדק", ולא להיות מכוונת גביית מס.