השופט "מכסח" את עובדי מע"מ וקובע שהם התנהגו באטימות, דרשו מהנישום דרישות מוגזמות, התעלמו מראיות שהובאו בפניהם והעלו טענות שסותרות אחת את השניה, בקיצור – חרפה.
מספר דוגמאות:
מצד אחד, מקבלים מע"מ את העובדה שספריו של הנישום נשרפו, ומצד שני טוענים שהספרים לא נוהלו בשיטה כפולה, ולא ברור לפי מה הם קובעים זאת שכן הספרים נשרפו.
הנישום הצליח להשיג תעודות משלוח שנשלחו ללקוחותיו, ומע"מ התעלם מהן.
השריפה אירעה באמצע ספירת מלאי, ומע"מ טוען שהצמיגים שנספרו עד לשריפה מהווים את מלוא המלאי של הנישום, ולפי זה מוציא שומה.
ובכל זאת שולח השופט את הצדדים להגיע לפשרה. בית המשפט אומר "במצב דברים זה מוטב שהמשיב יגמיש עמדותיו במגמה לפתור את המחלוקת".
לפי צורת ההתבטאות של בית המשפט ציפיתי לפסיקת הוצאות משפט גבוהות לחובת מע"מ, ולו על מנת להרתיע מהתנהגות כזו. הופתעתי שלא נפסקו הוצאות כלל. היינו צריכים לראות פה הוצאות לדוגמא, משהו שיבטא את התנהלות מע"מ.