החישוב המאוחד הוא ברירת המחדל לפי הפקודה. מדובר בעיקרון לפיו הכנסות התא המשפחתי ימוסו כחטיבה אחת.
למרות זאת, קובע סעיף 66 כי רשאי הנישום לבצע חישוב מס נפרד לשני בני הזוג, ובלבד שההכנסות אינן תלויות אחת בשניה. הסעיף קובע מספר מקרים בהם יראו את ההכנסות כתלויות, כחזקות חלוטות, ובכולם עיקרון אחד – רק אם הכנסות בן הזוג באות ממקור חיצוני (צד ג'), ניתן לראות בהן הכנסות לא תלויות. אחרת, כך קובע הסעיף, יראו את ההכנסות כתלויות אחת בשניה.
מתברר שחקיקת חזקות חלוטות כאלו לא ממש משכנעות את בתי המשפט. בדומה לפס"ד קלס הדן בסוגיה דומה, ובדומה לפס"ד אינטרבילדינג, בו קבע בית המשפט שאופן העמסת העלויות הקבוע בסעיף 18(ד) יבוצע לפי הוראות הסעיף אלא אם מראה הנישום דרך מדוייקת יותר ליחוס ההוצאות , קובע בית המשפט שיש להעדיף את עיקרון מס האמת על חזקה חלוטה. כך, אם מוכיח הנישום שהעסקת שני בני הזוג בחברה בבעלות משותפת שלהם או בעסק משותף היא אמיתית, יבוצע חישוב נפרד על הכנסותיהם על אף האמור במפורש בסעיף 66.
אי התלות כשלעצמה איננה המטרה של ההגבלה בסעיף. המטרה האמיתית היא מניעת תכנוני מס, ואם מצליח להוכיח הנישום שלא היה כאן תכנון, יש להעדיף את עיקרון השיוויון הפיסקאלי, ואת הזכות להגשמה עצמית של בני הזוג, ולאפשר להם לבצע חישוב נפרד.
בית המשפט מציע מספר תנאים לבחינה:
בני הזוג אכן עבדו עבודה ממשית עבור השכר שקיבלו.
אילו בן הזוג לא היה עובד, בית העסק היה צריך להעסיק עובד אחר תחתיו, כלומר – עבודתו נחוצה.
גובה השכר איננו נקבע על ידי שיקולי מס. לצורך כך נבחן:
א. א. האם התשלום אותו קיבל בן הזוג הוא תשלום סביר שהיה משולם לעובד אחר תמורת אותה עבודה.
ב. אם רואים שהשכר מתאים לתיקרה מסויימת הנותנת הטבות מיסוייות, כגון סכום שמעבר אליו עולה בן הזוג למדרגת מס גבוהה יותר, יתכן ומדובר בפיקציה.
ג. אם יש תנודתיות גבוהה בשכר, יתכן ומדובר בפיקציה.
הרשימה איננה סופית והיא מהווה רק דוגמאות למבחנים שיש להפעיל, כך לפי בית המשפט.