חברת גזית החזקות היא חברה ללא פעילות עסקית, שהתרומה היחידה שלה לאנושות היא החזקת ני"ע של חברה אחרת.
בסוף שנת 93 החברה קנתה מהמדינה מניות של חברת "מגן" הנסחרת בבורסה תמורת 8 מיליוני ש"ח.
בתאריך 31.12.93 – כשלושה חודשים לאחר הרכישה – שווי המניות לפי מחיר הבורסה היה 27 מיליון ש"ח.
כידוע, סעיף 6 לחוק התיאומים ז"ל קבע את המנגנון בו יש לחשב את המס על עליית ערך מניות מוחזקות. אלא שבשנת 1993 חברה ללא הכנסה מעסק לא היתה חייבת להחיל עליה את החוק. גזית, שראתה איזה רווח מטורף יש לה מהמניות (רווח רעיוני – יש לציין), בחרה שלא להחיל על עצמה את חוק התאומים בשנת 1993, וכך לנצל את הפטור הקבוע בחוק על מניות סחירות, ולכן לא חויבה במס על עליית הערך.
בינואר 94 מכרה גזית רבע מהמניות שהיו לה, תמורת 5.6 מיליון ש"ח.
עד סוף שנת 1994 ירד שווי המניות של מגן בבורסה, כך שיתר המניות בידי גזית היו שוות רק 2 מיליוני ש"ח.
בסוף שנת 1995, עם הגשת הדוח לשנת 1994, מודיעה החברה לפקיד השומה שהיא בוחרת להחיל על עצמה את חוק התאומים בשנת 1994. באותו מכתב היא מודיעה שהיא לא מתכוונת להחיל על עצמה את החוק בשנת 1995.
להזכירכם, בשנת 1994 היה לה הפסד מהמניות (שנשארו לה לאחר מכירת הרבע), כי ירד שווין בבורסה מ- 20 מיליוני ש"ח לשני מיליון בלבד.
בדוח לשנת 1994 החברה מדווחת על הפסד של כ 18 מיליוני ש"ח, על פי סעיף 6 לחוק התאומים, ופקיד השומה לא מערער על הדיווח שלה.
פקיד השומה "מתעורר" רק בשנת 2000 ובודק את הדוחות. בינתיים ההפסד של שנת 1994 התיישן כבר ואין אפשרות לתקוף אותו.
ומי אמר שאין יצירתיות אצל עובדי המדינה? פקיד השומה טען שההפסד אמנם התיישן, אבל שנת 1995 בה נעשה שימוש בהפסד לא התיישנה. כלומר, גובה ההפסד נקבע בדיווח לשנת 1994 שהתיישן כבר, אבל האם ניתן לקזז את ההפסד זו שאלה ששואלים רק בדוח 1995, שלא התיישן.
לבית המשפט לא נראה ה"זיגזוג" של החברה לתוך חוק התאומים ומחוצה לו במהלך השנים. לכן קובע שהפסד שנוצר בשנה בה החברה לא החילה על עצמה את חוק התיאומים לא ניתן לקיזוז כנגד רווח שיש לה בשנה בה החילה את החוק. יתרה מזאת – עלות המניות לצורך מס נקבעה לפי שווי המניות בסוף שנת 1994, שהוא נמוך משמעותית מעלות המניות כך שהחברה נאלצת לשלם מס גם על ההפסד…
יכול להיות שמה שהפריע לשופט זה ההפסד עצמו, שהתיישן בינתיים ולכן לא ניתן לבטל אותו, והוא מצא את הדרך היצירתית לבטל אותו על הקביעה שקיזוז ההפסד לא התיישן כי הוא מבוצע בשנת 1995. אם זה כך, משמע שהשופט קודם כל יורה את החץ ואחר כך מסמן את המטרה.
והחברה מרגישה שנעשה לה עוול. הרי המחוקק מאפשר לה לבחור במשטר מס פטור בשנה מסוימת, ובשנה שאחריה לבחור במשטר מס חייב. אז למה לא לנצל את זה? הרי כל מי שהיו לו מניות נסחרת בבורסה בשנת 2003, כשבוטל הפטור, קיבל עלות חדשה למניות כשהוא נכנס
למשטר מס חייב. אז למה החברה לא רשאית לקבל פטור שניתן לה כדין?
מי שהזמין את הארוחה הוא דווקא המחוקק, שאפשר זיגזוג כזה באותן שנים, אבל החשבון הוגש לחברה, שעוד נדרשה להשאיר טיפ בצורת תשלום מס על רווח שלא היה לה.
ואני לא מפסיק לחשוב דווקא על תחילת הסיפור בשנת 1993: איך יתכן ששווי המניות עלה ב 350% בשלושה חודשים???? או שמחיר הבורסה בסוף שנה לא שיקף את שווי החברה, או שהחברה נמכרה על ידי המדינה בנזיד עדשים. אחרת הסיפור לא הגיוני בכלל.