סעיף 93 – נכסים ברוטו או נטו:
כאשר חברה מתפרקת, מתרחשים לכאורה שני אירועי מס:
1. החברה מוכרת את כל נכסיה לבעל המניות, כאשר התמורה מחושבת לפי שווי שוק.
לכל נכס מחושב רווח הון, והמס הנגזר מהחישוב משולם על ידי החברה.
2. בעל המניות מוכר את מניותיו בתמורה לנכסי החברה או בתמורה למזומן שקיבלה החברה עבור הנכסים שמכרה לאחר שהוכרז על הפירוק.
בעצם, מדובר בפעולה אחת בלבד שאנחנו רואים אותה כאילו מתבצעת בשני שלבים. לכן, החוק דאז קבע שבחישוב רווח ההון אצל בעלי המניות יש לתת לבעל המניות זיכוי בסכום המס ששילמה החברה.
נשאלת השאלה – האם התמורה עבור המניות היא הנכסים ברוטו – לפני תשלום המס על ידי החברה – או נטו, לאחר המס ששילמה החברה?
במילים אחרות – האם בעל המיניות מוכר את המניות שלו בתחילת הפירוק, לפני חישוב המס על החברה, ולכן הוא זכאי לקבל זיכוי במס על מס שהחברה משלמת, או שהוא מוכר את מניותיו רק אחרי שהחברה מימשה את הנכסים שלה ולכן התמורה היא שווי הנכסים לאחר המס.
בית המשפט קובע כי לפי תכלית החקיקה הנכסים יחושבו ברוטו לפני מס, כלומר בסכום הגבוה שלהם. כל פסיקה אחרת תביא למתן הטבות במס שאינן ראויות, ותייצר הפליה בין נישומים רק בשל צורת ההתארגנות שלהם. זהו גם כר נרחב לתכנוני מס, דבר הפסול בפני עצמו.
יפה מאד. כבר סיפרתי לכם על השינוי שחל בי בקשר לתכלית החקיקה, ואני מברך על פסק הדין.
אלא שכאן, הניתוח הצליח והחולה מת. שנים על שנים חברות התפרקו ובעלי המניות קיבלו הטבות מס כפולות כי חושבו להם הנכסים נטו ולא ברוטו, או שפקיד השומה הגיע איתם לפשרה כלשהיא בעניין זה, והשומות הפכו לסופיות. פסק הדין ניתן רק בימים אלו, אבל התיק בפני בתי המשפט כבר משנת 2000 – כבר עשר שנים!!
הסבת הכנסה:
הכנסות מהשכרת הבניין של בעלת המניות הוסבו לחברה שרשמה אותן בדוחותיה ושילמה את המס בגינן. בית המשפט קובע כי הסבת הכנסה שאין עימה הסבת מקור ההכנסה, דינה להיבטל לצורך מס. כלומר, בעל העץ יהיה חייב במס על הפירות, גם אם הוא מעביר את הפירות לאדם אחר. לכן, ההכנסות צריכות להיות ממוסות אצל בעלת המניות ולא אצל החברה.