בשנות השבעים החליטה הממשלה לעודד את האזרחים לחסוך. (כמאמר המערכון הגששי – "חיסכו ואימצו" – זוכרים אותו?).
לשם כך חוקק חוק עידוד החיסכון, שהעניק פטור ממס על ריבית מתוכניות חיסכון. מתוקף סעיף 5 לאותו חוק הותקנו תקנות שהסדירו את הפטור.
לימים – בשנת 2000 – הוחלט לחייב במס הכנסות ריבית על תוכניות חסכון. לציבור נודע על הרעיון לחייב את הריבית במס ביום 8.5.2000.
הרבה אנשים עם כסף הזדרזו לפתוח תוכנית חיסכון לטווח ארוך לפני שיכנס התיקון לתוקף. התפיסה/תקווה היתה שהמחוקק לא יטיל מס על תוכניות חיסכון שנפתחו לפני כניסתו לתוקף של תיקון החוק. אבל תקוותם נתבדתה, שכן תיקון 132 חוקק ונקבעו בו הוראות תחילה לפיהן יש הבדל בין תוכנית שנפתחה לפני 8.5.00 ותוכנית שנפתחה לאחר תאריך זה. אלו הוראות התחילה:
ריבית על תוכנית חיסכון שנפתחה לאחר 8.5.2000 תהיה חייבת במס החל מ 1.1.2003.
אם התוכנית נפתחה לפני 8.5.2000 (נקרא לאלו – תוכניות חסכון הסטוריות"), יתכנו שתי אפשרויות:
2.1 אם לתוכנית אין נקודות יציאה – הריבית לא תחוייב במס עד לסיום תוכנית החסכון.
2.2 אם לתוכנית יש נקודות יציאה – הריבית מנקודת היציאה הראשונה לאחר 1.1.03 תהיה חייבת, ועד אז תהיה פטורה.
כך ביקש המחוקק למנוע מתן פטור ממס לאלו שמיהרו והפקידו את כספם בעקבות המידע על התיקון הממשמש ובא.
במסגרת תיקון 132 בוטל סעיף 5 לחוק עידוד החסכון, שהסמיך את שר האוצר לתת את הפטורים על הריבית.
האדונים הנכבדים לנדס וניר, הרגישו נפגעים מהתיקון. היו להם תוכניות חסכון הסטוריות, והטלת המס פגעה בהם, לכן הגישו את העתירה ואלו טענותיהם:
התקנות מכח סעיף 5 לחוק עדיין תקפות
אז מה אם בוטל הסעיף?, שאלו העותרים, התקנות מכוחו לא בוטלו. הרי מכח התקנות הללו ניתן הפטור לתוכניות חסכון הסטוריות אם אין להן נקודות יציאה.
בגץ קובע שלפי פקודת הפרשנות, כאשר בטל חוק בטלות גם התקנות מכוחו, ודוחה את טענתם.
מדובר בחקיקה רטרואקטיבית
המחוקק הטיל מס על תוכניות חסכון שנפתחו לפני שעבר התיקון בחוק. לכן מדובר בחקיקה רטרואקטיבית ולכן יש לקבוע שהיא בטלה.
בג"ץ קובע שהתיקון מטיל מס על ריבית, לא על תוכנית חיסכון, והריבית נצמחה אחרי שחוקק התיקון. לכן אין מדובר בהטלת מס רטרואקטיבי.
החקיקה מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כי פוגעת בזכות הקניין
בגץ קובע שפטור ממס שניתן לאדם לא יוצר אצלו זכות קנויה להמשיך לקבל את הפטור בעתיד. אפילו אם היתה נוצרה זכות כזו, סעיף 8 לחוק היסוד מאפשר ביטול הזכות.
בנוסף, יכולים החוסכים לפרוע את התוכנית ולהשקיע באפיקים חדשים, וכך לתכנן מחדש את ענייניהם הכלכליים.
החקיקה לא שיוויונית כי עדיין ניתן פטור לאפיקי השקעה אחרים כגון קופות גמלן
בגץ קובע שהמשך מתן הפטור ממס לקופות גמל נועד כדי לשמור על יציבות הקופות, וזו מטרה חשובה המצדיקה מתן הפטו ולכן עומדת בתנאי "לתכלית ראויה" כפי שנדרש לפי חוק היסוד. בנוסף אומר שיתכן והזכות לשיוויון איננה מעוגנת בחוק היסוד.
העתירה נדחתה.