כולנו היינו רוצים לקבל הנחה ממס בשל מגורים ביישוב ספר, וחלקנו גם מקבלים. כך הבחור בפסק הדין התגורר עם משפחתו בישוב ספר והיה נוסע כל יום לעבודה לנצרת.
בשנת 1997 הוא עבר להתגורר בנצרת, אבל המשיך לדווח על מגורים בישוב ספר למרות שעזב, ואף המשיך לשכור דירת מגורים בישוב הספר כדי לקבל את ההנחה. פ"ש ערך ביקור בדירה בנצרת (עליה הצהיר שהיא משמשת כמעבדה לעבודתו) וראה סל כביסה מלא, כלים מלוכלכים בכיור ועוד סימנים לכך שהדירה משמשת למגורים ולא למעבדה. בנוסף סיפרה אחת השכנות שבני הזוג מטיילים בערב ברחוב, שבאים בערב אורחים לבקר את המשפחה וכו'.
בעקבות הממצאים האלו קיבל בית המשפט את קביעת פקיד השומה שלא לאשר הנחה ממס בגין ישוב ספר בשנים 2000 ואילך, אלו השנים הפתוחות שבביקורת.
ושוב אנחנו רואים את העיקרון "צדיק ורע לו – רשע וטוב לו". מה קורה עם השנים 97 עד 2000? גם בשנים אלו הוא קיבל הנחה שלא היתה מגיעה לו, אבל אלו התיישנו. אם לא יפתחו כנגדו בחקירה פלילית, הרי שהרויח את המס שנחסך לו בשנים האלו.
מי שלא מתגורר בישוב ספר יכול לבכות על מר גורלו ולשלם מיסים כמו שצריך או שיכול – כמו גיבור הסיפור שלפנינו – לנסות את שיטת "מצליח". זו שיטה של בעל מסעדה שהיה מגיש את החשבון לסועדים ומפרט:
2 שתיה 15 ש"ח
3 עיקריות 100 ש"ח
1 מצליח 23 ש"ח
2 מנה אחרונה 38 ש"ח
סך הכל 176 ש"ח
רוב האורחים לא היו בודקים את החשבון, משלמים 176 ש"ח ועוד מוסיפים טיפ. מי שבדק את החשבון, שאל את המסעדן : מה זה "מצליח"?" היה המסעדן עונה לו: "לפעמים זה מצליח….."
אני כמובן לא מייעץ כאן לאף אחד לבחור בדרך הרמאות, אלא שמקומם לראות אותם נהנים כל כך. הם מרמים, ויש סיכוי סביר שמס הכנסה לא יעלו על המרמה. גם במקרה שעלו עליהם יש סיכוי ששומה תהיה נמוכה, ואם לא – יש סיכוי שיסכימו להתפשר בשלב ב', וגם אם לא התפשרו בשלב ב' – יש סיכוי שבית המשפט יפסוק לטובתם מחמת ספק כלשהו. עכשיו אנחנו רואים שגם אם כל אלו לא קרו,מס הכנסה תפס, לא התפשר בשלב א', לא התפשר בשלב ב', ובית המשפט פסק לרעת הנישום – עדיין יוצא הרשע יותר טוב מהצדיק – חלק מהשנים התיישנו.