מע"מ

לא כל עסקה שמרוויחים בה היא עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או חלק מעסקיו של הנישום – ע"מ 1271/06 פריזט דויד

לא כל עסקה שמרוויחים בה היא עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או חלק מעסקיו של הנישום – ע"מ 1271/06 פריזט דויד

מנהל | 31-03-2016

קבלן שיפוצים ביצע עסק קומבינציה, בה רכש חצי משטח ברמת השרון, ובתמורה בנה חצי מדו משפחתי על החצי השני. כמובן שעל החצי שקנה, בנה לעצמו.


שלוש שנים אחר כך, מכר את הדירה בווח עצום, ודרש פטור ממס שבח. הפטור ניתן לו.
מע"מ קבע שמדובר בעיסקה, ולכן וחייב את השיפוצניק במע"מ על מכירת הדירה.
השיפוצניק הגיש השגה על החלטת מע"מ, וההשגה נדחתה.


מכאן הערעור.
הייתי יכול להסתפק בלומר לכם שבית המשפט קבע שיש לראות במכירה פרטית שלא חייבת במעמ. אבל, בית המשפט אמר הרבה יותר מזה. בית המשפט מותח ביקורת נוקבת על ההחלטה של מעמ בהשגה, ביקורת שצריכה להדליק נורה אדומה לכל מי שמאמין שהחלטה בהשגה נעשית ברצינות, אחריות ואיננה "חותמת" להחלטה בשלב הראשון.
שני נושאים מרכזיים בפסק הדין:

1. עסקת אקראי:
מע"מ טענו שהמכירה מהווה עסקה, באחת משתי חלופות:
חלופה ראשונה – "מכירת נכס…בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד". דהיינו, השיפוצניק הוא עוסק, והוא מכר את הבית במהלך עסקו.
חלופה שניה – (שהיא חלופה שלישית להגדרת עיסקה) – עסקת אקראי.
המבחנים לעסקת אקראי צוטטו במספר רב של פסקי דין ובניהם פס"ד חזן, והם כוללים את מבחן טיב הנכס, היקף כספי של העסקה, מומחיות מי שבצע את העסקה, תקופת אחזקה בנכס, תדירות העסקאות, מקור הכספים, דהיינו – מימון, והשימוש שנעשה בכספים שהתקבלו. מעל כל אלו נמצא "מבחן הנסיבות" שקובע שאין לראות שתקיים אחד המבחנים ולהתלות בזה, אלא לראות את כל הנסיבות כמכלול.


אני מבקש להסביר זאת בשפה פשוטה יותר – המבחן היחיד הוא השאלה האם העסקה נעשתה כדי להרוויח כסף בזמן קצר. אם כן, זו עסקת אקראי. כדי לבדוק מה התכוון אותו אדם שביצע את העסקה, האם התכוון "להרביץ מכה" או לא, בודקים את כל המבחנים שנקבעו בפסיקה. אם אני איש מחשבים, וקניתי 8 מחשבים שנתקעו במכס המחיר מציאה, וכדי לממן את הרכישה הרמתי טלפון לבנק והעמדתי הלוואה לשבועיים, ותוך שבוע מכרתי את כל המחשבים ברווח של 100%, אז כל המבחנים (מבחן המומחיות, המימון, התדירות, טיב הנכס, וכו') כולם או רובם מוכיחים לנו דבר אחד בלבד – אותו איש מחשבים "עשה מכה". הוא ראה הזדמנות להרוויח, והרוויח. מדובר בעסקת אקראי.


אבל, לא כל יועץ השקעות שמוכר מניה בבורסה עושה עסקת אקראי, ולא כל קבלן שמוכר דירה עושה עסקת אקראי, גם אם הוא קבלן וגם אם הוא השתמש במומחיות שלו. גם לקבלן מותר לקנות בית במישור הפרטי, וגם ליועץ השקעות מותר להשקיע את חסכונותיו בבורסה, וכל זאת מבלי שרשות המיסים תדפוק על דלתו.

2. החלטה בהשגה:
בית המשפט לא מתאפק, ומותח ביקורת קשה על מעמ ועל הליך ההשגה שבוצע במקרה זה.
בהשגה טען השיפוצניק שהמימון נעשה מכספים שחסך במשך שנים, ובנוסף מהלוואות קצרות מועד שלקח אביו. ההלוואות נלקחו לזמן קצר יחסית כי הכוונה היתה למכור את הבית הישן לכשסתיים בניית הבית החדש, אבל ההסבר לא הרשים את מע"מ.
המפקח שנתן את ההחלטה בהשגה לא בדק אם היו עסקאות קודמות, וכפי שהעיד :"לא נכנסתי לעומקם של המספרים" ו "רק עכשיו אני יודע מזה" (מלקיחת ההלוואות)
לעניין המימון קבע שהמבחן מתקיים כי "עצם זה שהיו למערער מקורות מימון זו אינדיקציה להכללתו כקבלן".


ודברי השופט: "קשה שלא להתרשם מעדותו של ..(המפקח במע"מ)…כי החליט שקיימת אינדיקציה להכללתו של המערער כקבלן מעצם העובדה שהיו למערער מקורות מימון, מבלי שבחן את פעילותו הקודמת בעסקאות נדלן או בעסקאות קומבינציה, מבלי שבדק האם בעסקו ש המערער כעוסק יש לו נכסי מקרקעין, מבלי שידע..מבלי להתייחס לעובדה ש….מבלי שבוצעה הערכה…ומבלי שנלקחו למעשה בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער….."
מדובר בהתקפה כואבת, שגורמת לי לומר בקול רם – מקרה זה איננו משקף את הנעשה במשרדי השומה, לפחות רוב הזמן. בפשמג, למשל, ההתנהלות היא מקצועית לעילא, (לפחות בתקופה בה עבדתי שם, ואני בטוח שעדיין). בפקידי שומה אחרים לא עבדתי, אבל מההתרשמות שלי אין דברים כאלו. בכל מקרה יש את הרפרנטים המקצועיים והמשפטיים, שמורידים את התיק אם המפקח טיפס על עץ גבוה מדי.


כאשר נישום מגיש השגה וטוען טענות, צריך להקשיב לטענותיו באמת, ולבדוק את הנושא לעומק. צריך לפעול ללא פניות, וללא משוא פנים. ערעור על החלטה בהשגה נעשה מול בית משפט מחוזי, וניתן להבין מזה שנותן ההחלטה בהשגה הוא במעמד של שופט בית משפט שלום, לכן עליו להתנהג כמצופה משופט.