מס הכנסה

סבירות הכנסה אצל נהג מונית כולל הפרש הון לא מוסבר ונסיעות סרק – תיאום הוצאות רכב אצל נהג מונית – עליון – בן דוד אליהו עא 10213-07

סבירות הכנסה אצל נהג מונית כולל הפרש הון לא מוסבר ונסיעות סרק – תיאום הוצאות רכב אצל נהג מונית – עליון – בן דוד אליהו עא 10213-07

מנהל | 02-04-2016

הוצאות פרטיות אצל נהג מונית:


נהג מונית משתמש במונית בעיקר לצורך עבודתו, אבל גם לשימוש פרטי.


תקנות ניכוי הוצאות רכב לא חלות על נהג מונית, שכן מונית איננה עונה על הגדרת "רכב" בתקנות ניכוי הוצאות רכב, שנשענת על תקנות התעבורה.
אתם בטח חושבים לעצמכם – איזה כיף לנהגי המוניות!! כל הוצאות הרכב מותרות להם והם לא צריכים לתאם כלום.


המצחיק הוא שדווקא נהגי המוניות הם שטוענים לשימוש פרטי ברכב ודורשים שיעשה להם תיאום, מכיוון שברוב המוחלט של המקרים, נהגי המוניות צריכים להצדיק את הקילומטרז הגבוה יחסית להכנסות.
במקרה שלנו נהג המונית חויב בתוספת הכנסה להכנסה שדיווח. הוא טען שיש לו המון נסיעות פרטיות (לטענתו יש לו שני נהגים למונית, אחד הנהגים גר ביוקנעם ונסע לשם כל שבת שניה, והשני נסע כל שבת מירושלים לנהריה. לא מובן איך בכל שבת שניה המונית נוסעת גם לנהריה וגם ליוקנעם….).


בית המשפט קיבל חלקית את הטענה וקבע שיש לנטרל 20,000 ק"מ במקום 10,000 בגלל שיש שני נהגים ולא אחד בלבד.


נסיעות סרק:
בית המשפט הסכים להעלות את היחוס לנסיעות הסרק מ 30% ל 35% מהקילומטראז, וזאת בשל המצב הביטחוני הקשה בתחילת האינתיפאדה השניה.


הצהרת הון:
לנהג המונית יש תוספת הון בלתי מוסברת בסך 250,000 ש"ח. נהג המונית טען שגר אצל אימא שלו, אבל בית המשפט לא השתכנע שאמא שלו שילמה את כל ההוצאות עבורו. יכול להיות שגרת אצל אמך, אומר השופט, אבל זה לא אומר שחיית על שולחנה. בית המשפט גם לא האמין לו כשהסביר שקיבל 90,000 ש"ח מאחיו וסכום דומה מאימו.


לא עזרה לנהג העובדה שהוא נסע 9 פעמים לחו"ל.


התנהלות מס הכנסה:
מס הכנסה לקח את ספרי המערער ובנה עליהם את השומה. למרות שהוראות סעיף 135(3)(ב) לפקודה מחייבות את פקיד השומה להחזיר את הספרים והמסמכים, פקיד השומה לא החזיר אותם במשך שנתיים וחצי!!
בית המשפט קובע שלא נגרם נזק לנישום עקב המחדל של רשות המיסים = אי החזרת המסמכים, ופוטר את המחדל בכך שלא פוסק הוצאות משפט.


לדעתי, כאשר המצב הפוך והנישום מבצע מעשה או מחדל, בית המשפט לא בוחן האם נגרם או לא נגרם נזק, אלא "תוקף" את המעשה או המחדל כשלעצמו. מדוע, אם כן, כאשר מדובר בפעולה/מחדל של רשות המיסים, נכנסים פתאום שיקולים של הנזק שנגרם או לא נגרם?
הרי במרבית המקרים בהם יש פסילת ספרים למשל, ניתן לטעון שאמנם עברו הנישומים על הוראות ניהול ספרים אבל לא נגרם לרשויות המס נזק כלשהו. ויש עוד דוגמאות.


אם כבר צריך להפלות בין הנישומים לרשויות המס, האפליה צריכה להיות הפוכה – חובה מוגברת לרשויות המס לעמוד בהוראות החוק, מתוך עיקרון הממלכתיות.