מס הכנסה

עסקה שאין לה תכלית עסקית ממשית היא עסקה מלאכותית – עמ 1227-07 מאיר אליהו

עסקה שאין לה תכלית עסקית ממשית היא עסקה מלאכותית – עמ 1227-07 מאיר אליהו

מנהל | 02-04-2016

סעיף 86 מתיר לפקיד השומה להתעלם מעסקאות שאחת ממטרותיהן העיקריות היא הפחתת מס בלתי נאותה.


בשורה של פסקי דין בנושא, נקבע קו לפיו אם ישנו טעם מסחרי/עסקי אמיתי וממשי, לא יוכל פקיד השומה להתעלם מהעסקה, גם אם היתה בה הפחתת מס.
כך קבעה הפסיקה שביל זהב בין הזכות של הנישומים להפחית את המיסים שעליהם לשלם, באמצעים חוקיים (תכנוני מס), לבין זכותה של המדינה להילחם בפעולות שכל תכליתן היא הפחתת מס (תחמוני מס).

בפסק הדין, מכרה חברה את פעילותה בשנת 2000 תמורת תמלוגים. לחברה היו רווחים שלא חולקו, ואם היו מחולקים היו חייבים במס בשיעור של 25%.

אם החברה היתה מתפרקת, הרווחים שלא חולקו היו מחויבים במס של 10%, כיוון שהיו נכנסים להגדרת רר"ל (רווחים ראויים לחלוקה, שמחויבים במס בשיעור של 10% לפי סעיף 94ב לפקודה).

אבל, החברה לא יכולה היתה להתפרק שכן היא עוד צריכה לקבל תמלוגים מספר שנים בעתיד, לפחות עד שנת 2008. לכן, הקימו בעלי החברה חברה חדשה, העבירו את החברה הישנה לבעלות החברה החדשה לפי סעיף 104א, ולאחר מכן חילקו את הרווחים מהחברה הישנה לחברה החדשה. חלוקת הרווחים לא חויבה במס, כי דיבידנדים בין חברות לא חייבים במס.


עכשיו, בשלב הביניים, יש לבעלי המניות חברת אם (חדשה) בה יש את כל הרווחים הצבורים, וחברת בת (הישנה) שאמורה לקבל תמלוגים.

השלב הסופי הוא: בעלי המניות פירקו את החברה החדשה, וטענו שהרווחים שמועברים אליהם מהחברה החדשה (מקורם בחברה הישנה, כזכור) חייבים במס של 10% כי הם רר"ל.
בית המשפט מקבל את טענת פקיד השומה וקובע שהקמת החברה החדשה, חלוקת הדיבידנדים ופירוקה לאחר מכן מהווים פעולה מלאכותית שיש להתעלם ממנה, ומחייב את הדיבידנדים ב 25%.

קצת חישובים: (כל מי שמספרים עושים לו בחילה מוזמן לוותר על הפסקה הבאה):

לכאורה, אם בעלי המניות היו מחכים עד 2009, היו מתחייבים במס של 10% על הדיבידנד וחוסכים המון כסף. בחישוב לא מדויק, מיליון וחצי ש"ח חויבו בשיעור של 25% במקום ב 10%. זה הבדל של 230,000 ש"ח.

תוסיפו לזה את עלות פתיחת החברה, החזקה שלה, עלות היועצים בהעברת המניות לפי 104, את עלות עורכי הדין שיצגו את החברה בערעור/השגה וכו', ותוסיפו לזה עוד 50,000 ש"ח הוצאות משפט שנפסקו נגדה, יצא לנו כ 400,000 ש"ח, זה הסכום אותו שילמה החברה בגלל תכנון המס שלא יצא אל הפועל.

כעת, וכדי להשוות את המצבים, נניח שבעלי המניות לא היו עושים את תכנון המס, והיו לוקחים הלוואה בבנק בסך 1,350,000 ש"ח (זהו הדיבידנד נטו במקרה של 10% מס). אם הם היו משלמים 5% ריאלי לשנה, היה כל הסיפור עולה להם 67,000 ש"ח לשנה, כפול 6 שנים, יוצא לנו………400,000 ש"ח.

אבל…


הסיכוי שהדו"ח לא ייבדק על ידי פקיד השומה הוא – נניח – 40%. אם נבדק, הסיכוי שהמפקח לא יעשה כלום עם הסוגיה הוא – נניח – 20%. גם אם עשה משהו, הסיכוי להגיע לפשרה בשלב א' או בשלב ב' הוא – נניח – 50%. גם אם לא הגיעו לפשרה, עדיין יתכן שבית המשפט יפסוק לטובתו.

מסקנה – למרות החישוב, שווה לעשות תכנוני מס.