מס הכנסה

קביעת עסקה מלאכותית – חברת תיעוש אחזקה ותפעולל מערכות בע"מ

קביעת עסקה מלאכותית – חברת תיעוש אחזקה ותפעולל מערכות בע"מ

יפעת בדיחי | 13-09-2018

ביום 16/08/18 ניתן פס"ד בעליון הקובע כי יש לראות בפעולות שבוצעו בין בעל מניות לחברות בבעלותו כעסקה מלאכותית.

 

עמירם ורעייתו מחזיקים בבעלות מלאה בחברת עמירם סיוון בע"מ (להלן: "חברת סיוון") שהינה חברה קבלנית המבצעת עבודות בניה בארץ ובחו"ל.

חברת סיוון החזיקה בשיעור של 24% בחברת אחיאב פיתוח והשקעות בע"מ (להלן: "חברת אחיאב") יתר המניות הוחזקו ע"י בעלי מניות אחרים.

בשנת 1994 רכשה חברת אחיאב את מלוא המניות של חברת תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בע"מ (להלן: "חברת תיעוש").

בשנת 1997 על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת תיעוש, העבירו בעלי המניות האחרים את חלקם במניות אחיאב לחברת סיוון, ללא תמורה.

בנוסף, לקראת סוף שנת 1997 הועברו מניות חברת תיעוש לבעלותם המלאה של עמירם ורעייתו, גם כן ללא תמורה.

בשנת 1998 נרשמה חברת תיעוש כחברה משפחתית שהנישום המייצג בה הוא עמירם בהתאם לסעיף 64א לפקודה.

חברת סיוון התקשרה עם חברת עוז עתיד אינטרנשיונל בע"מ (להלן: " חברת עוז עתיד"), חברת כוח אדם, לצורך העסקת פועלים זרים לתחום הבניה.  

בשנת 2001 התקשרה חברת סיוון עם חברת תיעוש בהסכם לאספקת עובדים זרים לצורך פעילותה של חברת סיוון בתום הבניה, בהסכם נקבע כי חברת סיוון תעביר לחברת תיעוש בתמורה רווח בשיעור של 20% מההוצאות בתוספת מע"מ (היינו כיסוי העלויות ותוספת של 20%).

החל מחודש 02/2001 חברת תיעוש התקשרה עם חברת עוז עתיד והאחרונה הפסיקה להוציא חשבוניות לחברת סיוון והחלה להוציא חשבוניות לחברת תיעוש, חברת תיעוש העבירה את התשלומים לחברת עוז עתיד וזאת עבור אספקת עובדים זרים לפרויקטים שביצעה חברת סיוון.

בשנים 2001-2003 שילמה חברת סיוון לחברת תיעוש סכומים נוספים מתוקף הסכמים אחרים.

בשנים 2001-2002 קיזזה חברת תיעוש את הפסדיה משנים קודמות כנגד ההכנסות שנוצרו לה מחברת סיוון.

בנוסף, בשנת 2002, חילקה חברת תיעוש דיבידנד בסך 2,000,000 ₪ לעמירם ללא חבות במס שהרי מדובר בדיבידנד מחברה משפחתית.

בשנת 2003 הופסקה ההתקשרות בין חברת תיעוש לחברת סיוון לצורך אספקת העובדים הזרים.

פקיד השומה טען כי המדובר בהסבת הכנסה מחברת סיוון לחברת תיעוש שכל מטרתה היא הפחתת נטל המס ע"י קיזוז הפסד מועבר כנגד ההכנסה וכי בהתאם להוראות סעיף 86 לפקודה יש להתעלם מהסבה זו ולראותה כהכנסת המסב.

לאחר פסיקת בית משפט מחוזי ערערו הנישומים לעליון.

 

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור ופסק בין היתר:

לשם הבחינה האם מדובר ב"עסקה מלאכותית" תחילה יש לבחון האם בבסיס העסקה עמד תכנון מס לגיטימי או לא, כאשר התשובה היא שלילית נבחנת מלאכותיות העסקה.

תחילה נדחתה טענת המערערים כי רצף הפעולות מצידם שנמשך למעלה מ 5 שנים ובעסקאות שנעשו בין חברת סיוון לחברת תיעוש וחלוקת הדיבידנד, כעסקה אחת כוללת.

באשר לשאלה האם מדובר בתכנון מס שלילי, נקבע בפסק הדין כי תכנון המס בגין העסקאות שנערכו בין חברת סיוון לחברת תיעוש ועמירם, מהווה תכנון מס שלילי, שכל תכליתו שימוש לרעה בתמריצי מס, להבדיל מניצול מס לגיטימי.

  • - חלוקת הדיבידנד, בוצעה באמצעות העברת כספים מחברת סיוון לחברת תיעוש ורישום כספים אלו כהכנסות בחברת תיעוש, במהלך זה נמנעו המערערים ממיסוי הרווחים ותשלום המס, הן במישור החברה והן במישור בעל המניות.
  • - רישום החברה כחברה משפחתית הביא להימנעות ממס על רווחים שאין מקורם בחברה המשפחתית.
  • - קיזוז ההפסדים, בעל המניות החדש קיזז הפסדים שמקורם בבעלי מניות אחרים, כך שמי שנהנה מקיזוז ההפסדים הוא לא אותו נישום שספג את ההפסדים. נוסף על כך, בעל המניות היווה מיעוט בעת שנוצרו ההפסדים בחברה.

הכספים שהועברו לחברת תיעוש מקורם בחברת סיוון ולפיכך אינם זכאים בקיזוז כנגד ההפסדים המועברים בחברת המשפחתית ואינם זכאים להטבה בגין חלוקת דיבידנד בחברה משפחתית.

מכל האמור לעיל נראית התנהלות המשקפת ניצול לרעה של פרצות בחוק ונוגדת א תכלית החקיקה.

 

לאחר שקבע ביהמ"ש כי מדובר בתכנון מס בלתי לגיטימי הוא דן בשאלת המלאכותיות.

באשר לשאלה זו נקבע לאחר הפעלת מבחנים כגון קיום דפוסים מקובלים, מטרת העסקה, מטרה מסחרית ויסודיות הטעם המסחרי כי בבסיס העסקאות בין חברת סיוון לחברת תיעוש לא עמדו טעמים מסחריים כלשהם: לחברת תיעוש לא היה רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם, בפועל חברת סיוון התקשרה ישירות בחוזים לאספקת כוח אדם וכנגדה הוגשו תביעות בנוגע להעסקת העובדים, אין בסיס לגובה העמלה בשיעור 20% שהועברה, לאחר קיזוז ההפסדים פסקה ההתקשרות בין חברת תיעוש לחברת סיוון וכו'. 

כל האמור מוכיח כי לא עמדו טעמים מסחריים, למעט הרצון להימנע או להפחית את חבות המס, תכנון המס הביא להפחתת מס מובהקת המצדיקה את התערבות פקיד השומה.

 

לסיכומו של דבר, נפסק:

  1. 1. המערערים ביקשו להימנע משיטת המיסוי הדו שלבי – בשל היותה של חברת תיעוש חברה משפחתית והן מתשלום מס בפועל לנוכח קיזוז ההפסדים.
  2. 2. העברת הכספים מחברת סיוון לחברת תיעוש היא עסקה מלאכותית שיש להתעלם ממנה ועל כן אין להכיר בחברת סיוון את הסכום העודף ששולם על ידה לחברת תיעוש.
  3. 3. באשר לחלוקת הדיבידנד – מקור הכספים הוא ברווחי חברת סיוון, מאחר ועמירם הוא בעל מניות בחברה, יש לראות בדיבידנד כחולק מרווחי חברת סיוון שאינה חברה משפחתית ולשלם מס דיבידנד בשיעור של 25% (מס דיבידנד שחל באותה שנה).

 

מפסק הדין אנו יכולים ללמוד בין היתר כי תכנוני מס וניצול הפרצות בחוק יכולים להיות תכנוני מס לגיטימיים ומקובלים כל עוד הם משקפים קודם כל טעם מסחרי ומתיישבים עם כוונת המחוקק.

בטרם ביצוע תכנון מס חשוב לבחון כי אין בתכנון המס להביא לידי הימנעות או הפחתת המס גרידא.